אמרי עובדיה 'פנחס' הלכות נטילת ידים, ברכות ועוד...

אמרי עובדיה 'פנחס' הלכה - להורדת קובץ PDF - לחץ כאן

למאמר הקודם: 'אמרי עובדיה 'בלק' הלכות מליחה, ברכות ועוד...' - לחץ כאן

הקובץ מתפרסם באדיבות הרב עובדיה יוסף שליט"א בנו של הרה"ג הרב יעקב יוסף זצוק"ל - ישר כוחו!

 - - - 

אמרי עובדיה פרשת פנחס גליון מספר 111 שאלות ותשובות מפי הרב עובדיה יוסף שליט"א בן הרב יעקב יוסף זצ"ל מתוך התוכנית ברדיו מורשת ביום רביעי בשעה 21:00

רבינו האר"י מביא שכאשר פינחס הרג לזמרי זכה ולקח נפש דאצילות, שהיתה בנדב ואביהוא, ואחר שזכה לנפש דאצילות הזאת, אז זכה לחלק הרוח דאצילות, ועליו נתבשר: "הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם" (במדבר כה, יב) כי הרוח הוא מן הת"ת והיסוד כנודע, ושניהם נקראים: "שָׁלוֹם" וכאשר נתעברו בפנחס, אז כתיב: "זְכָר נָא מִי הוּא נָקִי אָבָד" (איוב ד, ז) כנזכר בזוהר פרשת פנחס והענין הוא, כי נדב ואביהוא שהם ר"ת נ"א, והם משרש קין אותיות נק"י, לא נאבדו, כי נתעברו בפנחס, כי גם הוא מקין, והוסיף בפרשת שמות שזה שאומר הכתוב שם: "וַתֵּלֶד לוֹ אֶת פִּינְחָס אֵלֶּה רָאשֵׁי" (שמות ו, כה) כי פינחס נכללו בו "אֵלֶּה רָאשֵׁי אֲבוֹת הַלְוִיִּם" שנים, שהם נדב ואביהוא, השקולים כמשה ואהרן, שהם רָאשֵׁי הַלְוִיִּם. ולכן סמיך ליה: "הוּא אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה" (שמות ו, כו) להודיע, כי "רָאשֵׁי אֲבוֹת הַלְוִיִּם" הנז', הם אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה. ואמנם פינחס לבדו, היה שקול כמשה ואהרן "רָאשֵׁי אֲבוֹת הַלְוִיִּם" כנזכר, כאשר נתגלגלו בו נדב ואביהוא, שהיו שקולים כמשה ואהרן כמ"ש חז"ל על פסוק: "בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ" (ויקרא י, ג) 

וכשחטא פנחס במעשה דבת יפתח נסתלקו ממנו עבור נדב ואביהוא, ואז התגלגל פנחס באליהו ונכנסו בו גם כן נשמות נדב ואביהוא כמו שנרמז בפסוק: "וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי" (מלכים-ב ב, ט) שהכונה על נדב ואביהוא. הרי שנתגלגלו עם נפשו באליהו אעפ"י שכבר נתקנו. וזהו הטעם שזכה אליהו לאותה מעלה הרמה והנפלאה אחר שנתעברו בו נשמות נדב ואביהו ולכן נשתנה שמו מפינחס לאליהו, והנה בחטא של נדב ואביהוא היה כמה חטאים, ומה שלא נשאו נשים לא תוקן על ידי פנחס, אבל אש זרה תוקן על ידי אליהו, שהקריב אש זרה בהר הכרמל, שהוריד אש מן השמים, לקדש שם שמים, ולאחר תיקון זה, אליהו גורם לעצמו, בחוסר הסבלנות שלו בזה שקיטרג על ישראל ואומר: "כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ" (מלכים-א יט, י) להעלם מן העולם ולהתפטר מתפקידו, ואלישע מקבל את ההנהגה, ועוזב את הפרנסה שהיה עובד בה, ומתפרנס מאחרים, כמו שאמרו חז"ל: 'הרוצה ליהנות יהנה כאלישע' וראיתי ביאור יפה בזה שכתב בזוהר הקדוש ריש פרשת בשלח שזהו מעלתו שלא רצה להטריח את הקב"ה במזונותיו. ע"ש.

[לכתבה: 'פִּינְחָס הוא אליהו - שכרו של פינחס' לחץ כאן]

הלכות נטילת ידים

שאלה – אדם שיוצא מבית הכסא כמה פעמים צריך ליטול ידיו?

תשובה – מעיקר הדין סגי ברחיצה, אבל יש להחמיר שיהיה שש פעמים בלא כלי.

וכמש"כ במקור חיים לתלמיד מהרח"ו בסימן ז סוס"ק ב, ולא כמש"כ במחב"ר סי' ד ס"ק ו, משמו, וע' בכה"ח סי' ד ס"ק סא, ומאסף לכל המחנות ס"ק פט, וכן נהג מו"ז כמובא בספר רבינו ובהלכה ברורה סי' ד ביאוה"ל ס"ק ג. ויש להעיר מזה על יביע אומר ח"ה סימן ה אות א , והאור לציון אמר בשיעור, שהיה אצל אדמו"ר שכבדו ליטול בכלי, ורק לכבודו לקח בכלי ובאמת אין צריך כלי, אך הרב זאדה מספר שבסוף ימיו חזר בו, וסובר שעדיף כלי, וכן הביא הרב יהודיוף זצ"ל בהנהגות הבבא סאלי. אך אינו מן הדין.

הלכות ברכות

שאלה - אדם שהתחיל לאכול מהטפל לפני העיקר האם יש בזה חסרון, ומה ברכתו? כגון שאוכל תמר למתק את השתיה ומקדים את אכילת התמר?

תשובה – אם התחיל לאכול מהטפל, ישנם שלש דעות בדבר, לשיטת מהר"ח או"ז שהביאו תרוה"ד סימן לא ברכתו שהכל, לשיטת מג"א כל זה אם ברכה העיקרית שהכל, לשיטת מרן תמיד הוא כברכתו, ודחו ראית מרן בחוזק . לכן צריך ליזהר לא להגיע לזה, ואם עיקר ברכתו של העיקר שהכל יש כאן תוספת ברכה שלא לצורך, וכדאי לנהוג כדברי אדה"ז שיכוין ליהנות מהטפל ולברך עליו לכו"ע כברכתו.

בדין זה לברך על הטפל כשאכלו מקודם לסיבה של מיתוק המאכל או שלא לאכול על בטן ריקה, לשיטת מהר"ח או"ז שהביאו תרוה"ד סימן לא ברכתו שהכל, והרב מג"א כתב לחלוק על תרוה"ד מפני שלא דיבר מהר"ח או"ז אלא כשברכת העיקר הוא שהכל, והסברא בזה היא שהיות ועתיד לברך שהכל, מקדים את ברכת שהכל. ופוטר את העיקר, וע' בהקדמת הבית יוסף, שיש כח בידנו האחרונים להכריע בהבנת הראשונים, ומאחר ומג"א מבאר אחרת את מהר"ח או"ז העיקר כדברי מהר"ח או"ז, ולא כתרוה"ד.

אבל הבית יוסף לא הבין כלל כדברי המג"א, אלא כתב שהדבר דומה למש"כ הרא"ש בדין האוכל פחות מכשיעור שהברכה הראשונה קי"ל שנשארת כברכתו כמש"כ הרא"ש, ע"ש. ואם נאמר כסברת המג"א מה הדמיון לחצי שיעור, אלא לא נחת לחילוק של המג"א.

והנה היא גופא ראינו דעת רבינו יונה שהביא בב"י בסימן רי שסובר שחצי שיעור ברכתו שהכל, והשיג עליו שלא משמע כן מדברי הרא"ש, ע"ש. והנה לדברי הב"י שדומה דין חצי שיעור לטפל, מצאנו שרבינו יונה חבר לתרוה"ד שברכתו שהכל. ולשיטת הב"י שכתב שם לחלוק על רבינו יונה וס"ל כדברי הרא"ש, כך כאן חולק על רבינו יונה וסובר כהרא"ש, ודוק.

ואליבא דאמת השיגו האחרונים ובראשם הדרכי משה והלבוש, ואמרו שאין דמיון בין דין של חצי שיעור לדין טפל, ושיבח את דבריו מאוד במלאכת שלמה עדני, ולכן יש לומר בזה סב"ל ולברך שהכל. 

ויש לומר שהיא גופא ראיית הבית יוסף, ממה שבדין חצי שיעור יש דעת רבינו יונה שהוא שהכל, ולדינא הוא העץ, כך כאן בטפל למרות שי"א שהוא שהכל מ"מ יברך העץ. ועדין י"ל.

אמנם בחזון עובדיה טו בשבט ע' רפח, והלכה ברורה וברכת ה' סתמו כמרן לברך כברכתו, ומש"כ שהוכיח במשיבת נפש ח"ב סי' ה מתוספות בברכות מד. כמרן לא מובן הראיה כלל כי מליח לא חייב להיות זתים מלוחים אלא דבר מלוח אחר שברכתו שהכל, והנה אם מדובר באופן שאין ברכת העיקר שהכל, החרשתי, כיון שלכו"ע יש צורך בשתי ברכות, והשאלה מה יברך על הטפל, וסוף סוף לא משקר ואולי בזה אפשר לברך על הטפל כברכתו, ובפרט שדעת מהר"ח או"ז לא נראית אחרת מזה, אבל אם העיקר ברכתו שהכל, הנה בזה שעושה כדעת מרן ומברך על הטפל כברכתו, הרי מוסיף ברכה נוספת חוץ מברכת שהכל, והרי יש בזה חשש משום תוספת ברכה שאינה צריכה. ומלבד שדעת התבואות שור ומג"א סו"ס תרלט שלא עושים ברכה שא"צ בכה"ג שאין הפסק באמצע, זאת ועוד אתה לא מרויח את כל הדיעות, ולכן שב ואל תעשה עדיף, וכדאי לא להכנס לספק שכזה ולברך על הטפל וכמש"כ במשנ"ב סי' ריב ס"ק י בסופו.

בדעת המשנ"ב עצמו לא ברור שדעתו כדעת המג"א, כי ראינו שהגר"א יצא נגד דין זה ודעתו לברך על הטפל כברכתו וכשו"ע, וכ"ד אדה"ז בהלכות ברכות הנהנין פ"ג סעיף יג, והוסיף בבאה"ל סו"ס ריב ד"ה ואינו מברך, שהדבר כ"ש מתרופה שבסימן רד סעיף יא פסק רמ"א כמ"ד שברכתו שהכל, וחלקו עליו מרן בבדק הבית כיון שהיא דיעה יחידאה וכן העלו הגר"א ומג"א ופר"ח, ע"ש. ואם שם שהוא לא כדרך אכילת בני אדם ותרופה ואע"פ כן נשאר כברכתו, כ"ש עיקר וטפל. ע"ש. משמע שדעת משנ"ב שהעיקר לדינא לברך עליו כברכתו ולא כמו שהעלה במשנ"ב כמג"א, אבל קשה לומר כן, וכמש"כ בסימן קעד סעיף ז ובבאה"ל ד"ה ופת פוטרתם, שיש לברך שהכל, וכ"כ עוד משנ"ב בסי' ריב ס"ק ד וע' במחצית השקל שם לחלק, זאת ועוד לדינא אי אפשר לומר כשיטת הבאה"ל שיש לברך כברכתו, כתרופה, שהרי בדין תרופה עצמו כב כתב בבני ציון ליכטמן בסימן רד שם, שנשמט ממרן ראשונים רבים שסוברים לברך על תרופה שהכל, מלבד דעת הרא"ה יש משמעות כן מדברי הרשב"א, וכן דעת הריא"ז, הרי"ד, והאשכול, וראב"ן, שבולי הלקט, ושטמ"ק, וכן דעת הריטב"א בפ"א מהלכות ברכות הלכה יז, על כן יש לברך על תרופה שהכל, וכן דעת הרב בא"ח, א"כ אין ראיה לנ"ד, וכ"כ כאן בבני ציון, אמנם יש לדינא לחלק, שבתרופה מברכים שהכל כיון שאינו דרך אכילת בריאים, משא"כ בטפל יתכן שעדין הוא כברכתו. ולמעשה נראה שסב"ל כשברכת העיקר שהכל. 

אלא שמחדש אדה"ז סדר ברכת הנהנין פרק ג סעיף יד, וז"ל, ומדת חסידות אפילו באוכל למתק השתיה ששתה כבר, לטעום תחלה ממנו מעט כדי לברך לפניו ברכה המיוחדת לו אם אינה שהכל נהיה בדברו קודם שיברך על המשקה שהכל נהיה בדברו כדי להרבות בברכות כי לעולם ירבה אדם בברכות הצריכות וימעט בשאינם צריכות וזו היא ברכה הצריכה שהרי היא מיוחדת להטפל ולא ברכת העיקר ולא צוו למעט אלא כשיכול לפטור שני דברים בברכה אחת המיוחדת לשניהם. עכ"ד. הרי שיכוין להינות מהטפל כמו תמר וכוס תה, ובזה יברך כברכתו, אף שיש לומר שאזיל לשיטתיה שסובר שכן הוא עיקר הדין אבל אם עיקר הדין לא כן, אי אפשר להקדים ולברך קודם. אבל יש חקירה גדולה אם רוצה ליהנות מהטפל ולהחליט שהוא טעים לו ורוצה אותו, אם יש בזה ברכה שא"צ. ובמקום מחלוקת יעשה כן. אבל לא בכל מקום. ומ"מ נוכל לעשות כדבריו אם יכוין המברך ליהנות מעצם אכילת הטפל, וכגון שיאכל ממנו קצת יותר ממה שצריך לאכילת העיקר.

בהערות הגרי"ש אלישיב בברכות מד. כתב שאם אוכל תמר עם תה, ולא יכול לברך על התה כי הוא מר, ואם יתחיל מהתמר יהיה במחלוקת, יברך שהכל ויכניס את התמר ומיד ישתה, ע"ש. ונראה שכוונתו שלא יהנה מהתמר אלא רק יחד עם שתיית התה, ובזה יצא י"ח לכו"ע.

שאלה - מה הברכה על טפל כגון תפוח או לחם שאוכלם בשביל להעביר חריפות, שאז לא מברך עליו, אבל מקדימו בשביל לצאת ממחלוקת?

תשובה – אם מקדים את הטפל לא בשביל למתק את האוכל, ולא בשביל שלא יכול לשתות על בטן ריקה, אלא בשביל סיבה אחרת, כגון שתיה חריפה או מרה או מלוחה שאוכל את הטפל בכדי להעביר את הטעם, ואוכל טפל קודם, בזה יש לברך על הטפל כברכתו, וגם צריך להחמיר לעשות כן ולאכול את הטפל גם מקודם לעיקר.

אם שותה שתיה חריפה או שאכל מליח לבדו ואוכל לאחר מיכן להעביר את הטעם, הדבר תלוי במחלוקת הראשונים בהבנת הסוגיא בברכות דף מד. שהגמרא מעמידה את אכילת מליח בתחילה שמברך על המליח ופוטר את הפת, באוכלי פירות גינוסר שנו, וכתב רש"י וכפי שביארו יפה המאירי שם, שמדובר בשומרי גנות שהם אוכלין הפירות בתכלית מתיקותם ובשביל כך עושים בשר מליח כדי לחתוך הליחות המתדבקות הנקבצות באצטומכא, ואי אפשר לאכול המליח לבדו ומפני כך אוכלין אותו בלחם, ואין כוונתם אכילת הלחם לשובע, ומפני זה תהיה הפת במקום זה טפלה והמליח עקר. ע"כ. אך מסיים המאירי בביאור אחר משם רבינו יהונתן מלוניל על הרי"ף מסכת ברכות לפי דפי הרי"ף, דף לא עמוד ב, פי' במליח שדרך האדם לאכלו בלא פת כגון זיתים מלוחות וכדומיהן, ומתוך שחכו חד למליחותם יותר מדאי הביאו פת עמהם להעביר אותו טעם המליחות, מברך על המליח ואינו מברך על הפת, וכשם שהפת פוטרת כל מיני מאכל מפני שכלם טפלים לו, כך כשהפת טפלה לאיזה דבר אותו דבר פוטר את הפת, הן שבא הפת אחריו הן שבא עמו לכונה זו. ובתר"י מבאר שהפירות מתוקים ומניח על גביהם מליח ואוכלם יחדיו, ולאחר מיכן אוכל פת להעביר את המליחות.

וברש"י הדגיש שפירות גינוסר יש בהם חשיבות ולכן השאר טפל, ובשו"ע והרמב"ם לא העתיקו אלא דין מליח בלבד, בלא פירות גינוסר, ומובן על פי דעת הרי"ף שביארו רבינו יהונתן הנ"ל, וכן דעת רובם, אך אדה"ז והט"ז ומשנ"ב נקטו בדוקא שהוא עם פירות גינוסר, ונפקא מינא בדבר שיש בו חריפות ואין לו חשיבות, האם בזה יש דין טפל. ביב"א חלק ז סי' לב בהערה, כתב שהעיקר כדעת השו"ע ורוב ראשונים שלאו דוקא אם הוא חשוב כפירות גינוסר, ולא כמשנ"ב בשער הציון ס"ק ט, וכתב בבן איש חי פרשת פנחס סעיף יד, שמכח ספק זה, יש להקדים ולברך על הטפל, וז"ל, אם שותה שכר וכדי למתק החריפות שלו אוכל אחריו איזה פרי, כיון דאין כונתו לאכול את אותו פרי אלא בשביל השכר, הו"ל השכר עיקר ופוטר את הפרי שהוא הטפלה, ולכך בדין הוא שלא יברך על הפרי, ויש חולקין ומצריכין ברכה, לכן יר"ש יזהר לאכול מן הפרי קודם שישתה השכר ויברך אז על הפרי. עכ"ד. ונלאו מפרשי הבא"ח למצוא מקור למחלוקת זו, ולהנ"ל זה המחלוקת, ולכן מכח ספק הצריך לאכול קודם את הטפל.

אך נשאלת השאלה מה הרויח בזה הבא"ח והלא נכנס למחלוקת אחרת האם יברך שהכל על הטפל שאוכלו לפני העיקר, וכנ"ל, ובס"ד ראיתי שכתב הדרישה סימן ריב, שלא דיבר מהר"ח או"ז שפסקו הרמ"א שמי שמברך על הטפל לפני העיקר שברכתו שהכל, אלא רק כשהטפל בא להמתיק אוכל או שלא יהיה בבטן ריקה, אבל בשאר מיני טפל מברך עליו כברכתו, ומאחר ולא מצינו חולקים בדבר, וכ"ש שדעת הבית יוסף שיברך תמיד כברכתו, על אף שדחו את הדימוי לחצי שיעור, בזה יובנו דברי הרב בן איש חי, שיברך כברכתו ולא שהכל. ואין צריך להדחק שהפרי חביב עליו כמש"כ הט"ז וא"ר שבזה מברך כברכתו, כיון שלא כתב שחביב עליו, ועוד ע' לקמן שלא נראה כן לדינא מצד אחר. 

שאלה- מה ברכת סוכריה הנקראת דרז'ה? ומה הדין לברכת בוטן או שקד או פיקן מסוכר?

יש לברך על סוכרית דרז'ה שהכל, ואין לחצותה ולברך על שניהם בנפרד. אבל שאר המסוכרים הם כברכתם ולא מברכים עליהם שהכל.

כתב בספר בן איש חי פרשת פנחס אות טו, שאביו היה חוצה אותו ומברך על כל אחד בנפרד, וכ"כ ביוסף אומץ יוזפה, ובא"א בסימן רד כתב שרכתו העץ, אבל המנהג לברך שהכל כדין הסוכריה, ע"ש.

ולענ"ד נראה שאין ראיה כלל מדברי פרמ"ג, שלא דיבר אלא על שקד ובוטן מסוכר בסוכר שהוא שקוף, ובזה ודאי שאין חשיבות לסוכר אלא רק לשקד או הבוטן, וכן המנהג פשוט, אבל בסוכריית דרז'ה שהוא איכותי ונותן טעם טוב לשבח, בזה ברכתו שהכל. ויש להבין מה הרויח אביו של הבא"ח שהיה חוצה אותו, והלא ודאי שבירך קודם על הטפל שהוא השקד, והלא לרמ"א בכה"ג צריך לברך שהכל, ובזה הוא מסתבך הרבה יותר שנכנס למחלוקת זו, והיה עדיף שהיה אוכל הכל יחד, ונראה שלשיטתם הכל עיקר, והם שני עיקרים ולכן מברכים על שניהם, וכמו שכתב אדה"ז לענין תמר וכוס תה, אבל אין זה הוראה לכל העולם שלרובם העיקר זה הסוכריה ויש לברך עליו שהכל. ואין כאן חומרא לחצות אותו לשנים. כך נראה לכאורה לבאר את דברי הבא"ח.

אבל אחר המחשבה אין זה ההסבר בדעת הבא"ח, אלא הביאור הוא על פי הנ"ל משם הדרישה, שלא דיבר מהר"ח או"ז שמי שמברך על הטפל לפני העיקר ברכתו שהכל, אלא רק כשהטפל הוא להמתיק אוכל או שלא יהיה בבטן ריקה, אבל בשאר מיני טפל מברך כברכתו, ועל כן כאן בסוכריה זו שיש מחלוקת אם לברך שהכל או העץ על כן מברך על הטפל לפני העיקר כברכתו. והוא המשך לדין של הבא"ח הקודם.

עוד אפשר לומר שבזה שאוכל את הטפל בפני עצמו לבסוף בזה כתב הט"ז בסי' קסח סעיף ז ובמשנ"ב ס"ק מו שבזה הטפל הופך להיות עיקר ומברך עליו כברכתו, ע"ש. וכתבנו בזה בגליון הקודם שאדה"ז נראה שחולק על זה ועוד.

שאלה – אדם מבוגר שצריך לאכול על הבוקר לפני התפלה, ולא בגלל שרעב, אלא בשביל שצריך לשתות כדורים, ואסור על קיבה ריקה, האם יכול לאכול מזונות וכדומה? מה מומלץ לאכול?

תשובה – מומלץ שיאכל ביצה קשה ודברים שברכתם שהכל, כי אם יאכל מזונות וכדומה בא למחלוקת אם צריך לברך רק שהכל כדברי הרמ"א הנ"ל.

שאלה – אם יש דבר שהוא טפל, אבל הוא חביב עליו האם יש להקדימו ולברך עליו כברכתו?

תשובה – אין להקדימו אפילו אם נצרך לאוכלו קודם יברך עליו רק שהכל.

הרמ"א בסימן ריב סעיף א כתב, משם האגור משם או"ז שאם הטפל חביב יש להקדימו, אמנם העירו לנכון במשנ"ב סי' ריב שעה"צ ס"ק טו, ובבני ציון ליכטמן שאין או"ז שכזה והוא ט"ס באו"ז שלפני האגור וחסרה לו שם מילה, ואין שיטה שכזו כלל וכדברי המג"א, וע' בצ"צ בחי' עמ" ס ברכות פ"ו מ"ז. דף טו' ע"ב.

ומאחר וכן עיקר לדינא, מעתה מה שכתב הט"ז בסו"ס ריב, שכל דברי הרמ"א שמברך על הטפל שהכל, כל זה אם הטפל לא חביב עליו, אבל אם הוא חביב עליו מברך עליו כברכתו וכמו שכתב הרמ"א לעיל, וכן א"ר כתב שבכה"ג יש ס"ס שמא הלכה כב"י שמברך כברכתו, ושמא הלכה כאגור ואו"ז שעל טפל חביב מברכים עליו, ולכן אם הטפל חביב יברך כברכתו, והביא דבריהם המשנ"ב. הנה מאחר והמשנ"ב עצמו בשעה"צ כתב שאין מקור שכזה והוא טעות ביסודו, מה שלא ידע מזה הא"ר, כבר אין כאן מקום לצירוף, וצע"ג. 

ובערוך השלחן סעיף ד, כתב שאיך יתכן טפל והוא חביב, וישב בסעיף ו שמדובר שחביב תמיד ולא עכשיו וכדעת רוב הראשונים שבסימן ריא סעיף א ולא כרמב"ם שם בסעיף ב, ושכ" כ אדה"ז בסעיף ט, ולכן לדינא אפילו אם הוא חביב אין לברך עליו כברכתו, ואפשר שיש להחמיר ולא לאוכלו קודם העיקר. אבל בלא"ה צריך להחמיר לא לאכול טפל לפני העיקר לא להכנס למחלוקת זו אם לברך שהכל.

העלון לע"נ האשה אסתר בת זוהרה שנפטרה בקיצור ימים ושנים ולעילוי נשמת לבחור איל בן אהובה שנפטר בקיצור ימים ושנים

לקבלת העלון במייל, לתרומות / הנצחות ניתן לפנות לכתובת emreyovadya@gmail.com ובווצאפ: 055-275213.