"עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה" – גַּם בִּשְׁלשֶׁת הַשָּׁבוּעוֹת
למרות הכאב והצער, אנו מצווים לשמוח בעבודת ה' בשקט פנימי, באמונה, בלימוד ובתפילה. שמחה של מצווה ממתקת דינים ובונה את הגאולה. לא שמחה חיצונית – אלא לב דבוק בהשי"ת
פורסם בתאריך: 15.07.2025, 19:41 • מערכת שופר
"עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה" – גַּם בִּשְׁלשֶׁת הַשָּׁבוּעוֹת
"בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה!"
למרות האבלות והצער שבימים אלו – ימי "בין המצרים", שלכאורה מתאימים יותר להכנעה ודמעה – לא איבדנו את זכותנו הגדולה: לעבוד את ה' בשמחה.
חז"ל הקדושים זיע"א מלמדים אותנו שאין השמחה פסולה, חלילה, בימים אלו – אלא להפך: דווקא מתוך הקושי, דווקא מהמיצר – אנו מצווים "מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ" ומתוך כך – "עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ" (תהלים קיח, ה).
שמחה של קדושה – גם בצמצום
ה"עבודה בשמחה" אינה מתבטלת בשלושת השבועות. להיפך – היא מקבלת גוון פנימי, שקט, עמוק יותר. אדם יכול ללמוד תורה מתוך חדווה פנימית, יכול להתפלל עם נשמה בוערת, יכול להכניס אור של תקווה לכל הסובבים אותו – וזו בדיוק הסגולה של השמחה בימים אלו: שמחה שמביאה גאולה!
סגולת השמחה – כוח מעל הטבע
מובא בספרים הקדושים, כי "סגולת השמחה" שורשה גבוה מאוד. היא שוברת מחיצות וממתקת דינים. כאשר אדם מקבל עליו עול מלכות שמים בשמחה – הוא זוכה לאור של מעלה מהטבע. בימים אלו, שבהם נחרב בית המקדש מחמת שנאת חינם – כל שמחה של מצווה, כל חיוך של אהבת חינם, כל התעלות קטנה – בונה עוד נדבך בגאולה השלמה.
"שִׁירוּ לוֹ" – וְאַף עַל פִּי כֵּן
גם בשלושת השבועות אפשר לבוא לְפָנָיו בִּרְנָנָה – לא בשירה חיצונית, אלא בשירה פנימית, של לב דבוק בבוראו, של יהודי שמח בתפילין, בשבת, בלימוד, בקיום מצווה מתוך רצון.
אל נא ניפול לעצבות! ח"ו "עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה"– גם עכשיו, דווקא עכשיו. זה הזמן להפוך את הכאב לתפילה, את הצער לתיקון, ואת הציפייה – לשירה שבלב.
ועל זה אמר דוד המלך ע"ה: "הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה!"
- - -
"עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה" – גַּם בִּשְׁלֹשֶׁת הַשָּׁבוּעוֹת
שמחה פנימית – עבודה נשגבה גם בזמנים של צמצום
1. השמחה – יסוד כללי בעבודת ה'
הרמב"ם (הלכות לולב ח, טו) כותב: 'הַשִּׂמְחָה שֶׁיִּשְׂמַח אָדָם בַּעֲשִׂיַּת הַמִּצְוָה וּבְאַהֲבַת הָאֵל שֶׁצִּוָּה בָּהֶן. עֲבוֹדָה גְּדוֹלָה הִיא'
ובהמשך שם: וְכָל הַמּוֹנֵעַ עַצְמוֹ מִשִּׂמְחָה זוֹ רָאוּי לְהִפָּרַע מִמֶּנּוּ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כח, מז) "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב".'
מכאן שהשמחה היא לא תוספת לעבודה – אלא חלק מעצם העבודה.
---
2. השל"ה הקדוש – שמחה פנימית גם בעת צער
במסכת תענית (דרך חיים, אות ב') כותב השל"ה: ' וכבר בארתי סוד התענית... וכל אדם יהיה גבור כארי וירגיל עצמו בתעניות ובסיגופים בשמחה ובטוב לבב כדי להתקדש, אז הקב"ה נותן ליעף כח ויזכה להיות מצי לצעורי נפשיה:'
זוהי שמחה שקטה – של דבקות ותקווה.
---
3. רבי נחמן מברסלב – השמחה תמידית
בליקוטי מוהר"ן תנינא סימן כ"ג: 'מִצְוָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד, וּלְהִתְגַּבֵּר לְהַרְחִיק הָעַצְבוּת וְהַמָּרָה שְׁחֹרָה בְּכָל כֹּחוֹ!'
השמחה כאן אינה תלויה בנסיבות – אלא בעמדה פנימית של התקשרות להשי"ת.
---
5. בחתם סופר (ויחי ד"ה וירא יוסף) מובא שהמצוה הראשונה שמקיים הנער שנכנס לעול מצות הוא ששמח בזה שהוא חייב במצוות וזוכה לעבוד את ה' יתברך, וזהו מצוות עשה דאורייתא, כי מקיים הפסוק: "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה" (דברים כח, מז)
ובספר המידות כתב דברים נפלאים במעלת השמחה! 'כְּשֶׁאָדָם עוֹשֶׂה מִצְוָה בְּשִׂמְחָה, זֶה סִימָן שֶׁלִּבּוֹ שָׁלֵם לֵאלקָיו (א) עַל יְדֵי שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְסוֹכֵךְ עָלָיו. עַל יְדֵי שִׂמְחָה בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה זוֹכֶה לַעֲבד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּאַהֲבָה. כְּשֶׁהַשִּׂמְחָה בָּאָה לָאָדָם פִּתְאוֹם, בְּיָדוּעַ שֶׁיָּבוֹא לוֹ חֶסֶד וִישׁוּעָה. (כד-כו) מִי שֶׁהוּא שָׂמֵחַ תָּמִיד, עַל יְדֵי זֶה הוּא מַצְלִיחַ' (חלק שני א).
מעלה מיוחדת לתפלה בשמחה, בספרים מושם דגש רב על כך ומאמר חז"ל מפורש הוא: 'תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין עוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל לֹא מִתּוֹךְ עַצְבוּת, וְלֹא מִתּוֹךְ עַצְלוּת, וְלֹא מִתּוֹךְ שְׂחוֹק, וְלֹא מִתּוֹךְ שִׂיחָה, וְלֹא מִתּוֹךְ קַלּוּת רֹאשׁ, וְלֹא מִתּוֹךְ דְּבָרִים בְּטֵלִים, אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה' (ברכות לא, א).
ומבהיל מה שהובא בהקדמה לשער הכוונות שכתב ר' שמואל ויטאל: "אסור לאדם להתפלל תפלתו בעצבון ואם עשה כך אין נפשו יכולה לקבל האור העליון הנמשך עליו בעת התפילה … בשאר התפלה נמשך לו נזק נפלא גדול על ידי עצבותו"
---
לסיכום – שמחה של מצווה גם בזמן של כאב:
לא שמחה חיצונית, אלא פנימית.
לא ריקוד – אבל לב שמח בתפילה, בלימוד, במצווה.
לא בידור – אבל תקווה ואמונה בישועה, וזה עצמו בונה את הגאולה.
---
להלן הסרטון: 'עבדו את השם בשמחה'... בלי מוזיקה או כלי שיר, כדי שנוכל להמשיך בעזהשי"ת בסגולת השמחה להודות להשי"ת ולראות ישועות מהרה אמן!

