הנס הנסתר שבתוך הטבע
פורסם בתאריך: 01.12.2024, 12:00 • מערכת שופרהנס הנסתר שבתוך הטבע
[ב"ה כבוד הרב שליט"א לימד מאמר זה בשיעור: חנוכה - הנס הנסתר שבתוך הטבע - חלק א 26.12.2024]
כידוע שמונת (8) ימי חנוכה נקבעו לימי הלל ושמחה זכר לנס הגדול שנעשה לעם ישראל, שפך השמן הטהור והקטן שהיה אמור להספיק ליום אחד (1), הספיק לשמונה ימים.
וכבר הקשה הבית יוסף זיע"א: 'הרי ביום הראשון לכאורה לא היה נס, שפך השמן היה צריך לדלוק יום אחד, ורק במשך שבעה (7) ימים נעשה הנס, ומדוע חז"ל קבעו לעשות שמונת ימי חנוכה?'
על השאלה הזו תורצו המון תירוצים, ונתמקד בתירוץ אחד שתירץ הסבא מקלם, רבי שמחה זיסל מקלם זצ"ל: שחז"ל קבעו את חג חנוכה שמונת ימים, כדי להודיע ולהראות לנו שגם הטבע הוא בעצם נס, עצם זה שמצאו פך שמן טהור ושהשמן בכלל דלק, זה בעצמו נס! אמנם זה נס נסתר, אך גם זה נס.
הרמב"ן בסוף פרשת בא כותב: 'שמן הניסים הגדולים והמפורסמים אדם מודה בניסים הנסתרים שהם יסוד התורה כולה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו ע"ה עד שנאמין בכל דברינו ומקרנו שכולם ניסים, אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד!'.
הרמב"ן אומר לנו דבר נפלא, אין מושג כזה של טבע, כל מה שקורה בעולם זה ניסים, אלא שיש ניסים גְּלוּיִים הנראים לעין ויש ניסים נסתרים.
ההבדל ביניהם הוא, כל דבר שאנו רגילים לראות והוא לא דבר מחודש, אנו קוראים לו טבע, ודבר שאינו טבעי אנחנו קוראים לו נס, אך באמת שניהם הם ניסים! אין טבע, אלא יש נס נסתר ויש נס גלוי.
(נ.ב. הרצאת הרב שליט"א: 'זה נס או לא נס?'...)
• • •
דימוי קושי המזונות לקריעת ים סוף
הגמרא אומרת פסחים דף קיח עמוד א: 'שקשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף'. ולכאורה מה הדמיון בין קריעת ים סוף לפרנסתו של אדם?
הרי קריעת ים סוף זה נס גמור, אף אדם בעולם לא יכול לומר: 'שהוא עזר להקב"ה לקרוע את הים', ואילו עִנְיָן הפרנסה נראה לכאורה טבע גמור, אדם עובד ומשקיע ומקבל תמורת זה פרנסה, ואם הוא לא עבד ולא השקיע אין לו פרנסה, זה נראה לכאורה טבע גמור.
אלא שבאים חכמינו ומלמדים אותנו: שכשם שקריעת ים סוף זה מאה אחוז (100%) נס של הקב"ה, כך גם פרנסתו של האדם זה מאה אחוז נס של הקב"ה.
יש אנשים עובדים ימים ולילות ואין להם פרנסה, ויש אנשים שכמעט לא עושים כלום ופרנסתם בשפע, כיון שמי שנותן את הפרנסה זה הקב"ה, וכל עבודתנו זה רק להלביש את הנהגתו של הקב"ה בטבע, זה אמנם נראה כטבע, אך באמת זה השגחת השי"ת בכל פרט ופרט וזה נס של הקב"ה. הקב"ה מפעיל ומחדש את העולם בכל יום.
הגמרא מספרת תענית דף כה עמוד א על רבי חנינא בן דוסא שערב שבת אחת באה אליו ביתו בבהלה ואמרה לו: 'שבמקום לשים שמן בכוסית של הדלקת הנרות היא שמה חומץ!',
הרגיעה אביה הגדול, רבי חנינא בן דוסא ואמר לה: 'מי שאמר לשמן וידלק יאמר לחומץ וידלק', ובאמת החומץ דלק.
ולכאורה יש להבין: מה זאת אומרת שמי שאמר לשמן וידלק יאמר לחומץ וידלק? הרי לשמן יש תכונה טבעית שהוא דולק, ואילו לחומץ אין את אותה תכונה והוא לא דולק!
אלא האמת הוא שהקב"ה אומר כל הזמן לשמן: 'לדלוק!', זה נס נסתר שעושה הקב"ה ומלביש הנהגתו בתוך הטבע, ורבי חנינא בן דוסא שכל כך האמין במציאות הזאת שהכל הוא נס, גם שמן שדולק, הצליח בכח אותה אמונה לשנות את הטבע על ידי שביקש מהקב"ה: שגם החומץ ידלק.
אלא שֶׁעֲדַיִן יש לשאול: אם באמת הקב"ה אומר בכל רגע לשמן 'לדלוק', מדוע הוא לא משנה מידי פעם ואומר למים שידלקו או למשקאות הקלים שידלקו, כדי שבכך נראה את השגחת השי"ת שאין טבע?
התשובה היא: שהקב"ה מלביש את הנהגתו בטבע, אך תפקידנו הוא להאמין שזה לא טבע, אלא השגחתו יתברך שֶׁמְּלַוָּה אותנו בכל רגע ורגע. וזה 'יסוד התורה כולה!' וכפי שהזכרנו לעיל מדברי הרמב"ן.
• • •
'וְעַל נִסֶּיךָ שֶׁבְּכָל יוֹם עִמָּנוּ'
לשם כך תיקנו לנו חכמינו לומר שלוש (3) פעמים ביממה בתפילת העמידה: 'וְעַל נִסֶּיךָ שֶׁבְּכָל יוֹם עִמָּנוּ,
וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ וְטוֹבוֹתֶיךָ שֶׁבְּכָל עֵת, עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרָיִם' כיון שבאמת יש בכל יום ויום ובכל רגע ורגע ניסים רבים שנעשים לאדם, אלא שהם מולבשים ומוסתרים בטבע, הם ניסים נסתרים, כל יום ויום בפני עצמו הוא נס, כשאדם חי, נושם, אוכל והולך, זה נס, זה השגחה פרטית של הקב"ה.
כיוצא בזה תיקנו לנו חכמים לומר בבוקר את ברכות השחר, ואחת הברכות היא: 'הנותן ליעף כח'.
כל אדם שנשאל אותו לאחר שישן שנת לילה מספקת: 'האם אתה עָיֵף?' - הוא ישיב שאינו עָיֵף כיון שישן בלילה וכעת הוא קם וערני, הוא לא ישיב: 'שהקב"ה נתן לו את הכח להיות ערני', אלא השינה נסכה בו את הכח הזה.
ומה תיקנו לנו חז"ל לברך? – 'הנותן ליעף כח' אנו בכלל לא מזכירים את עִנְיַן השינה, לפי שבאמת השינה היא לא זו המביאה את הכח לאדם, אלא הקב"ה הוא נותן את הכח לאדם
ואם כן מדוע באופן קבוע אדם מותש וְעָיֵף, הולך לישון בלילה וקם בבוקר כבריה חדשה? כיון שהקב"ה הלביש את הנהגתו בטבע, אך האמת הוא שהכל מאיתו יתברך.
ישנם אנשים שקמים בבוקר ומרגישים יותר עֲיֵפִים ממה שהיו קודם לכן, השינה לא הועילה להם, וזאת מפני שהקב"ה הוא זה שנותן את הכח ולא השינה!
כמו כן כשאנו קמים בבוקר אנו מברכים: "פֹּקֵחַ עִוְרִים" ולכאורה מי היה עִוֵּר? אם אדם חי במשך שבעים (70) שנה, טבעי הדבר שהוא ישן ויקום, יפקח את עיניו ויראה, איפה הנס פה?
אלא, חז"ל תיקנו ברכות אלו כדי להראות לנו על השגחתו הפרטית של הקב"ה ושכל דבר שנעשה עמנו הוא בעצם נס, נס נסתר המלובש בתוך מעטפת הטבע.
השינה היא אחת משישים (1/60) מהמיתה, בכל לילה דנים את האדם, ובאים המקטרגים לפני בית דין של מעלה ואומרים: 'פלוני זה עשה עֲווֹן כזה וכזה - מגיע לו עונש! הוא לא צריך להמשיך לחיות...', הוא כבר ישן וזה אחת משישים ממיתה...
אולם כנגד המקטרגים באים הסנגורים ומחפשים עליו זכויות, הם צריכים לעבוד כעת קשה כדי שלא יענש האדם ויוכל לקום בבוקר. ועבודתם כביכול היא יותר קשה שהם ב: 'קום ועשה' לגרום שהאדם יתעורר בבוקר, ואילו המקטרגים ב: 'שב ואל תעשה', שהאדם ישאר ישן...
ולכן בכל בוקר כשאדם זוכה לקום, הוא צריך לדעת שזה זכות גדולה כל פעם מחדש, בשמים היה דיון והתאמצו לחפש לו זכויות כדי להשתיק את המקטרג, כגון; שבאותו יום דן את חבירו לכף זכות (נ.ב. סדרת שיעורים מהרב שליט"א 'בצדק תשפוט עמיתך...'), עשה צדקה וחסד, או שֶׁוִּתֵּר והעביר על מדותיו (נ.ב. הרצאת הרב שליט"א: ויתור ויתור ויתור...) וכדומה, ולכן בבוקר לאחר שהצליחו הסנגורים למצוא עליו זכויות והקב"ה הקים אותו ופקח שוב את עיניו, הוא צריך לקום ולהודות: 'ברוך אתה ה'... פֹּקֵחַ עִוְרִים!' (נ.ב. ברכות השחר בְּכַוָּנַת הלב...)
אם עד היום חשבנו: 'שזה טבעי! אדם מתכנן את כל התכנונים שלו למחר, הולך לישון וקם בבוקר בלי שום בעיה...' הרי לנו שאין הדבר כן, ואם זה היה כן הרי שלא הָיִינוּ יכולים לברך את כל הברכות הללו והם היו לבטלה, אלא כל מה שקורה איתנו הוא נס, כשאדם פוקח את עיניו ורואה זה נס שהקב"ה עשה איתו. זוהי העבודה שלנו, להאמין בזה, להאמין בהשגחה הפרטית הַמְלַוָּה אותנו, להאמין שאין טבע, אלא הכל נס, מלובש בהסתרת הטבע.
פעם אחת הגעתי לבית הכנסת ופגש אותי יהודי מבוגר, הוא אמר לי בשמחה רבה: 'ברוך ה' נעשה איתי היום נס גדול!'
שאלתי אותו: 'מה קרה'.
והוא השיב שהיה לו משפט גדול והוא ברוך ה' יצא זכאי.
מאוד התרגשתי וביקשתי שיספר: על מה היתה התביעה?
והוא סיפר: 'שבלילה כשהלך לישון, דנו אותו בשמים, המקטרגים טענו: 'שעשה עבירות ולא מגיע לו לחיות', אבל ברוך ה' יד הסנגורים גברה והנה קמתי בבוקר, יצאתי זכאי!'
זוהי לא בדיחה, אלא זו המציאות האמתית שֶׁחוֹוֶה כל יהודי ויהודי! ככה צריך להרגיש, להרגיש שכל בוקר כשאנחנו קמים, חַיִּים, נושמים, פוקחים את הָעֵינַיִם, זה נס עצום ועל זה אנו מודים משבחים ומהללים את ה' יתברך!
וכפי שהארכנו בזה בשיחה העוסקת באמונה וביטחון (נ.ב. שיעור מהרב שליט"א...), שעיקר התיקון של הדור האחרון זה הנושא הזה, להאמין בהשגחה הפרטית בכל צעד ושעל, להאמין בניסים הנסתרים, זוהי עיקר העבודה שצריכה להיות לנו.
• • •
הניסים הנסתרים בחנוכה ופורים
רבותינו אומרים: 'שכל החגים עתידים להתבטל חוץ מחנוכה ופורים!' ולכאורה הדבר צריך ביאור: הרי ישנם חגים יותר חשובים מחנוכה ופורים שהם מהתורה כגון; פסח שבועות וסוכות, הם חגים מאוד חשובים ובכל זאת הם עתידים להתבטל. ומה מיוחד בחנוכה ופורים שהם מדרבנן ובכל זאת הם יִתְקַיְּמוּ גם לעתיד לבוא?
אלא, את החגים מהתורה אנחנו עושים זכר לניסים הַגְּלוּיִים שעשה ה' יתברך עמנו, בפסח עם ישראל יצאו ממצרים ונקרע להם הים, חג סוכות נגד ענני הכבוד ושבועות כנגד גילוי שכינתו יתברך בעת מסירת התורה לעם ישראל, הכל היה גלוי.
אולם בחנוכה ופורים, הניסים היו נסתרים, בפורים קוראים 'מגילת אסתר' שנקראת כך על שם ההסתר פנים שהיה אז, היום אנחנו רואים ויודעים את כל הניסים שנעשו, אבל אז באותה תקופה מי שם לב לזה? הם לא ראו ניסים מוּחָשִׁיִּים אלא הכל היה ממש 'צירוף מקרים' לכאורה במשך תקופה של בין תשע לשתים עשרה (9-12) שנים! וגם כשחכמינו כתבו את המגילה הם השאירו את הדברים בהסתר שמי שיקרא את המגילה כפשוטה בלי מדרשי חז"ל, לא יבחין במפורש בניסים שנעשו לעם ישראל, אלא יחשוב שהכל זה 'צירופי מקרים'. כיון שהניסים שנעשו אז היו בהסתר.
[נ.ב. סדרת 'הייתי בשושן' מהרב שליט"א...]
וכן בחנוכה, הנס היה נסתר, מי שהיה באותה תקופה לא ראה נס גלוי, החשמונאים היו גיבורים, נלחמו בַּיְּוָנִים וניצחו אותם.
ומכיון שאת החגים הללו אנחנו עושים זכר לניסים הנסתרים, והתיקון של הדור האחרון הוא להאמין בניסים הנסתרים ובהשגחה הפרטית שעושה עמנו השי"ת, לכן גם לעתיד לבוא דַּוְקָא חגים אלו יִתְקַיְּמוּ. ואילו את החגים שהם זכר לניסים הַגְּלוּיִים, כבר לא נצטרך.
• • •
'הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ'
כפי שהזכרנו, עיקר המאמץ שלנו בדור הזה, הדור האחרון, הוא להתחזק באמונה שכל מה שקורה איתנו זה ניסים, ניסים נסתרים, 'אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה' חולין דף ז עמוד ב, שום דבר לא קורה בעולם בלי שהוא מושגח בהשגחה פרטית מאת הבורא יתברך!
נשאלנו על הברכה שאנו מברכים על הלחם: 'הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ' מדוע מברכים בלשון כזו? הרי אנחנו לא קוטפים ומוציאים את הלחם מִן הָאָרֶץ, אלא מוציאים את החיטים מִן הָאָרֶץ ואחר כך עושים מזה לֶחֶם, ומדוע מברכים במטבע לשון של 'הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ'?
ותרצנו בס"ד: שהרי לאחר שאדם זרע חיטים והם גדלים, כל אחד עושה מהם דבר אחר, יש שעושים לֶחֶם, יש שעושים עוגות, שַׁלְוָה, או מרק חיטים. כשאנחנו אוכלים לֶחֶם אנו מברכים: 'הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ' לפי שהולכים אחר הַיִּעוּד של החיטה –
החיטים עוד בהיותם בארץ, הם מושגחים בהשגחה פרטית, כל גרגיר וגרגיר, ובשמים נגזר כבר על כל גרגיר מה יהיה היעוד שלו, זה ללחם וזה לעוגות וכו', ואין הַכַּוָּנָה שאנחנו החלטנו לְיַעֵד את החיטים הללו לַעֲשִׂיַּת לֶחֶם, אלא זה היה מושגח ונגזר כבר מלמעלה, ולכן תקנו חז"ל לברך: 'הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ' להורות לנו: שהלחם הזה, כבר בהיות החיטה בארץ היעוד שלו נבחר להיות לֶחֶם.
זוהי עבודתנו להרגיש שכל העולם מושגח בהשגחה פרטית. אמנם זו עבודה לא קלה, עד היום לא התרגלנו לזה, אמנם שגור בפינו לומר: 'הכל מאת השי"ת', אך עֲדַיִן רחוקים אנו מלהרגיש את זה באמת, שכל דבר שמתנהל איתנו הוא נעשה בהשגחה פרטית, על כל צעד ושעל, אך על ידי שינון הדברים, נוכל להפנים זאת בליבנו, שאין טבע, אלא הכל מושגח בהשגחה פרטית והוא נס נסתר.
גם שאדם הולך על רגליו זהו נס, נתאר לעצמנו חלילה אדם שבמשך חצי שעה הוא לא יכול לזוז ממקומו, כמה צער ועוגמת נפש הוא ירגיש, ואז פתאום הוא מצליח ללכת! איזה שמחה תהיה לו!!
אם כן כך צריך האדם להרגיש, כיון שבכל רגע ורגע הקב"ה גוזר עליו שיוכל להמשיך ללכת על רגליו, כל רגע ורגע הקב"ה גוזר על האדם שיוכל להמשיך לראות, לאכול, לשתות, ולתפקד כהוגן.
ועל ידי שמתבוננים בזה, זוכים באמת לחיות את זה. וכמו אהבת השי"ת שלכאורה איך שַׁיָּךְ לְצַוּוֹת על כך, הרי זה דברים שבלב? אלא שעל ידי שמתבוננים בהשגחת השי"ת, ממילא מגיעים לידי אהבתו וּמְקַיְּמִים את מִצְוַת (דברים ו, ה): "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ".
אם האדם יתבונן על המתנות שהקב"ה מביא לו. אדם של"ע לא רואה בעיניו, ואומרים לו: 'שבחוץ לארץ ישנו רופא שיכול לרפאות את עיניו אך ניתוח זה עולה חמישים אלף דולר 50,000$ וצריך לשהות שם במשך שלושה חודשים של מעקבים וטיפולים!'.
אותו אדם מיד ילך לבנק ויבקש הַלְוָאָה, יסע לחוץ לארץ ויעשה את הטיפולים, עם כל הקושי והסבל, כדי שסוף סוף יוכל לראות בעיניו. ולאחר שכל התהליך עבר בהצלחה, איזו שמחה תהיה לאותו אחד, וכמה הוא יודה לרופא על החסד הגדול שעשה איתו.
ואם כן, אנו, שברוך ה' רואים בעיננו, בלי לשלם חמישים אלף דולר עבור ניתוח, ובלי לנסוע לחוץ לארץ למשך מספר חודשים, כמה עלינו להודות לה' יתברך על כך? כמה שמחה ואהבת השי"ת תכנס בליבנו בעת שאנו מתבוננים בכך!!
על ידי ההתבוננות בחסדי ה' יתברך עמנו, מגיע האדם לשמחה ואהבת השי"ת, ומסיר מעליו כל צער ופחד, וזהו התיקון של הדור האחרון, להאמין ש: 'כל מקרנו, אין בהם טבע ומנהגו של עולם, אלא הכל ניסים' נסתרים ומושגחים בהשגחתו יתברך עלינו.
וממילא כשהאדם מאמין שהכל מאיתו יתברך, הוא מתקן בכך גם את כל המדות הרעות שלו, הוא לא יקפיד על השני ויעשה מחלוקות, כי יבין שזה "לא הוא – אלא הוא" – זה לא אותו אדם, אלא יד ה' שהיתה בענין, וממילא אין טעם לכעוס ולהקפיד.
וממילא כשמתעורר איזה צער ובעיה, הוא יודע למי להפנות את תפילותיו ובקשותיו – רק אליו יתברך [נ.ב. סדרת שיעורים מהרב שליט"א: 'בלי תפילה לא מקבלים'... ע"פ הספר אוחילה לאל], כי הכל בידים שלו, וכך הוא זוכה להתקרב יותר להשי"ת, וזוכה שהדברים נהפכים לטובה ולברכה.
- - -
קרדיט: המאמר מתוך הספר 'להתעלות' באדיבות הרב שמחה אהרונוב שליט"א, ב"ה ניתן להשיג את הספר הנפלא במשרדי 'שופר' ואו בהרצאותיו של כבוד הרב שליט"א ברחבי הארץ, לכתבה על הספר - לחץ כאן.