מאמר א: "תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ"

1. מדוע יצחק זקוק למאכל כדי לברך את עֵשָׂו? הרי אין מקובל שצדיק מבקש מאכל גשמי. 2. אמר יצחק לעֵשָׂו: "וְעַתָּה שָׂא נָא כֵלֶיךָ תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי צָיִד" למה נצרך ללמדו כיצד לצוד? 3. "וְצוּדָה לִּי צָיִד" רש"י: "מההפקר ולא מן הגזל" וכי עד עתה לא חשש מגזל? ועוד...

מאמר א: "תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ" (ספר תורת חסד, חומש בראשית, פרשת תולדות, עמודים רמג' - רנג')

השאלות:

א מדוע יצחק אבינו היה זקוק לדבר מאכל כדי לברך את עֵשָׂו? והלא אין זה מקובל שצדיקים מתעסקים ומבקשים מאכל גשמי?!

ב. אמר יצחק ל עֵשָׂו: "וְעַתָּה שָׂא נָא כֵלֶיךָ תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי צָיִד" (בראשית כז, ג) ותמוה: למה נצרך יצחק אבינו ללמד את עֵשָׂו כיצד לצוד?

ב "וְצוּדָה לִּי צָיִד" כתב רש"י: "מההפקר ולא מן הגזל". וקשה: מדוע עד עכשיו כשאכל יצחק מצידו של עֵשָׂו לא חשש מגזל?

ד. עוד תמוה כיצד אכל מצידו של עֵשָׂו? והרי שחיטת מומר פסולה!

(נ.ב. הרצאת הרב שליט"א: עכו - מומר לתיאבון או מומר להכעיס. מה דיננו? 07.12.2016)

ה. מפני מה ציוה יצחק את עֵשָׂו: שיקח קשת לצוד ציד, והלא הקשת תטריף את הבהמה?

ו. מדוע עֵשָׂו לא צד על ידי: "בִּגְדֵי עֵשָׂו... הַחֲמֻדֹת" (בראשית כז, טו) - המכניעות לפניה כל חיה ובהמה?

 - - - 

"וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ" (בראשית מד, ל)

בשעה שיצחק אבינו רצה לברך את בנו עֵשָׂו, ביקש ממנו בקשה אחת (1) קודם לכן.

ומהי אותה הבקשה שבלעדיה לא ניתן היה לברך את עֵשָׂו? – "וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי" (בראשית כז, ד).

והדבר תמוה ביותר: וכי יעלה על הדעת שאדם קדוש כיצחק אבינו חפש דברים מגושמים להנאת גופו?

יתר על כן, בשעה שבה רוצה הוא לברך את בנו ברכות שמימיות, ברכות שכל כולן רוחנית, בדיוק אז יחפש את הדבר הגשמי ביותר?

לא יתכן!!! לא ולא!!!

והוסיף הרמב"ן (בראשית כה, לד) להקשות: שהלא, בכל הדורות היו צדיקים רבים שכלל לא רצו לאכול וליהנות מן העולם הזה, והיו בני המשפחה רואים ועיניהם כלות, עד שניסו בתחבולות שונות ומשונות לאלץ את הצדיק לאכול - פן ימות ברעב.

ואם כן, ודאי וודאי שיצחק אבינו קדוש עליון לא חיפש "מַטְעַמִּים". אז מדוע בקש "מַטְעַמִּים"?

אלא - כדי לברך ברכה אמיתית וראויה צריך ש: וְנַפְשׁוֹ תהיה קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ. ולכן, כיון שעֵשָׂו היה: "אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד" (בראשית כה, כז) ביקש ממנו יצחק שיביא לו מאמנותו, מהדבר שבו הוא מבין ובו מתעסק, וכך יקשרו נפשותיהם, ויוכל לברכו בלב שלם ובנפש חפצה.

"כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן"

עוד מוסיף הרמב"ן: כי אף על פי שהמאכל הינו דבר גשמי - יש בכחו להביא לידי שמחה, ושמחה מביאה לרוח הקודש, וכך יוכל המאכל בעצם לגרום לרוח הקודש.

ונתבונן ונראה מכך, עד כמה גדולה מעלתו של יצחק אבינו גבוה מעל גבוה.

בספר מלכים (ב ג, טו) נאמר: "וְעַתָּה קְחוּ לִי מְנַגֵּן וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו יַד ה' ".

ומסופר בנביא, שבשעה שיצאו יהורם מלך ישראל ויהושפט מלך יהודה למלחמה, ובשלב כלשהו של המלחמה החלו לחשוש מהפסד, או אז הלכו להתייעץ עם אלישע נביא ה'.

ובגמרא במסכת פסחים (דף סו, ב) מבואר: שאלישע הנביא היה בכעס על המלך יהורם בן אחאב, כיון שהיה רשע בן רשע, ולא הביט בו כלל ולא היה מדבר עמו אלמלא יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה שבא עמו. ומאחר שבא לכלל כעס - נסתלקה ממנו הנבואה, ולא היתה דרך להחזיר אותה, אלא על ידי הבאת מנגן שינגן לפניו.

כי אמרו חז"ל (בגמרא במסכת שבת דף ל, ב): 'שאין שכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך שחוק, אלא רק מתוך שמחה של מצוה!' וביאר רש"י: 'שאלישע רצה שיביאו לפניו מנגן כדי שתשרה עליו שמחה של מצוה, ועל ידי כך תשרה עליו שכינה!'.

וביערות דבש (חלק א', יג') ביאר: שאפילו בבית המקדש היה צורך בניגונים ובשירת הלויים כדי שיבואו לידי רוח הקודש, וכפי שנאמר: "עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקֹמוֹ" (דברי הימים-א טז, כז).

ואין אפשרות להשיג רוח הקודש ללא שמחה. וכידוע היכל הנגינה הוא גבוה מעל גבוה בעולמות העליונים, ואפשר על ידו להחיות מתים. ומדוע באמת היכל הנגינה מחיה מתים?

מבאר הגאון מוילנא (הקדמה לפאת השולחן) שבנגינה גנוזים רוב סודות התורה!

ובמהר"ל (שבת ל, א) מבאר כיצד נעשה הדבר: שעל ידי שירה הנפש משתלמת בכל מיני שלמויות, ורק כך יכולה לשרות עליה שכינה.

עד כדי כך שבמסכת סנהדרין (דף צה, ב) אמרו חז"ל: שמליוני חיילים של סנחריב מתו בשעה ששמעו את שירת המלאכים וחיות הקודש!

(נ.ב. סרטון מהרב שליט"א: עולם השירה צמוד לעולם התשובה)

נמצא שכח הניגון מחיה - או להיפך...

היכל הנגינה

יונה בן אמיתי הנביא גם הוא נזקק לשמחה מתוך שירה מהיכל הנגינה כדי שתחול עליו רוח הקודש, וכפי שמבואר בילקוט שמעוני (יונה, תק"ג) שבשעה שעלה לרגל לבית המקדש, והשתתף בשמחת בית השואבה שרתה עליו רוח הקודש והתנבא.

וכן דוד המלך נזקק לפעמים לכינורו כדי להגיע להיכל הנגינה. וכפי שנתבאר בגמרא במסכת פסחים (דף קיז, א) שביארו רבותינו: מדוע חלק ממזמורי התהילים נאמר בהם: "מִזְמוֹר לְדָוִד" (תהלים כג) ואילו בחלק אחר נאמר: "לְדָוִד מִזְמוֹר" (שם כד)?

אלא שכאשר היה דוד המלך שרוי בשמחה, ושרתה עליו שכינה - או אז התנבא את פרק "לְדָוִד מִזְמוֹר".

אולם בעת שהיה שרוי בצער ובדאגה, הוצרך תחילה להגיע להיכל הנגינה - "מִזְמוֹר" - ורק אחר כך שרתה עליו רוח הקודש, לכן נאמר: "מִזְמוֹר" ולאחר מכן: "לְדָוִד".

ומעתה רואים אמצעי ברור להשרות רוח הקודש - כשדוד המלך, אלישע ויונה הנביא משתמשים ב: "היכל הנגינה"!!!

והנה אם כך עולה השאלה:

מדוע ולמה ביקש יצחק מעֵשָׂו מאכל גשמי כדי שתשרה עליו שכינה? ומפני מה לא ביקש נגינה רוחנית שתשרה עליו - שינגן לפניו מזמור כלשהו?

אלא, מוכיח רבינו בחיי: שזהו סימן מובהק שגדולתו של יצחק אבינו היא מעל ומעבר לכל הנביאים האחרים. כי יצחק אבינו יכול היה על ידי מאכל גשמי לעורר את כוחות הנפש ולהגיע לידי רוח הקודש.

ובאמת, כמה וכמה פעמים מזכיר יצחק אבינו את ענין הנפש: "בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי" (בראשית כז, ד) "בַּעֲבוּר תְּבָרֲכַנִּי נַפְשֶׁךָ" (בראשית כז, יט, נ.ב. יעקב ליצחק...) "לְמַעַן תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי" (שם פסוק כה).

כי לא תענוג גשמי ביקש, אלא ענין נפשי!

וכיון שעֵשָׂו היה: "אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד" ועוסק בגשמיות, לכן ברכו יצחק בברכות גשמיות: "מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ" (בראשית כז, כח) וכך תחול הברכה בדבר שבו עוסק עֵשָׂו.

ומעתה יתבאר ענין גדול - מדוע הסתירו משמים את רשעותו של עֵשָׂו, ולמה מנע ה' יתברך מיצחק אבינו לגלות את האמת לאמיתה שבנו עֵשָׂו הוא רשע מרושע?

מבאר החתם סופר באור נפלא ביותר - שאם יצחק היה יודע שבנו רשע. לא היה שמח אפילו יום אחד (1) מימי חייו, וממילא איך שייך שתשרה עליו שכינה...?!

ולכן מוכרח שהענין הזה יהיה מוסתר ונעלם מעיניו...

"תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ" 

נאמר בפסוק, שבשעה שיצחק ביקש מ עֵשָׂו שיכין לו מטעמים, אמר לו בלשון הזו: "וְעַתָּה שָׂא נָא כֵלֶיךָ תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי צָיִד" (בראשית כז, ג).

ופליאות רבות עולות מן הפסוק הזה:

א. וכי היה יצחק צריך ללמד את עֵשָׂו כיצד לצוד? האם עֵשָׂו לא ידע שלצורך הציד צריך קשת וחרב? והלא עֵשָׂו הינו "אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד" ואם כן היה די לו ליצחק לומר: "וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים"?! (בראשית כז, ד)

ב. "וְצוּדָה לִּי צָיִד" - פירש רש"י: 'מן ההפקר ולא מן הגזל, וכן אמרו חז"ל במדרש רבה (סה, יג) והדבר יפלא מאוד: הלא יצחק אבינו אוכל מצידו של עֵשָׂו - משעה שהיה הוא בן שלוש עשרה (13) והחל להרשיע - עד מעמד הברכות כשהיה בן ששים ושלוש (63) - משך חמישים (50) שנה תמימות! ומדוע התעורר עתה וחשש שמא הוא לוקח מן הגזל?

ג, "שָׂא נָא" - פירש רש"י: 'מלשון השחזה, וכן מבואר במדרש רבה (שם), שציוה יצחק אבינו על עֵשָׂו בנו שישחיז את הסכין היטב כדי שישחט באופן הטוב ביותר, ולא יאכילנו חס ושלום טריפה.

ובפירוש הרא"ש והדעת זקנים ובעל הטורים הוסיפו: שבתורה נכתבה המילה: "צַיִד" עם האות ה'א - "צידה". ה' זו מרמזת על חמישה (5) דברים הפוסלים את השחיטה, הלכה למשה מסיני: שהייה, דרסה, חלדה, הגרמה ועיקור, שהם למעשה חמשת הכללים המכילים את כל הלכות שחיטה. והפסוק הוסיף ה'א, לרמז: שיצחק לימד את עֵשָׂו את כל הלכות שחיטה.

(נ.ב. סרטון לצפיה בדברי הרב עובדיה יוסף זצ"ל: שחיטת דאע"ש...)

והפליאה זועקת עד לב שמים, כפי שמקשה החתם סופר (שו"ת יורה דעה, סימן טו): למה היה צריך ללמדו הלכות שחיטה? והלא אוכל מצידו כבר חמישים שנה תמימות?!

ד. במסכת חולין (דף ה, א) מבואר: ששחיטת מומר פסולה, ואם כן, כיצד ניתן להעלות על הדעת שבמשך חמישים שנה אכל יצחק משחיטתו של עֵשָׂו?

ה. "וְקַשְׁתֶּךָ" - מה תועיל הקשת? והלא על ידי הקשת הבהמה תעשה טריפה?

עֵשָׂו הולך לצוד בלי הבגדים המיוחדים

ושאלת השאלות:

במדרש רבה (סג, יג) ובפרקי דרבי אליעזר (כד) מבואר: שהיו לעֵשָׂו בגדים מיוחדים, שבשעה שהיה לובש אותם היו באים כל חיות העולם, מתקבצים סביבו ונכנעים לפניו.

ומנין היה לעֵשָׂו את אותם הבגדים?

הבגדים היו אצל נמרוד, ועֵשָׂו יצא למלחמה כנגדו. ובעצתו של יעקב אמר לו עֵשָׂו לנמרוד: "אין זו גבורה שאתה נלחם עימי כאשר אתה לובש את הבגדים הללו. הבה נראה את כחך בלעדיהם"!

ונמרוד אכן שמע לו, אולם עשה בכך טעות גדולה, כי בשל כך נצחו עֵשָׂו והרגו.

וקרב זה היה בדיוק ביום פטירתו של אברהם אבינו, והיה יעקב מכין מאכל אבלים - נזיד עדשים.

לאחר הנצחון, חזר עֵשָׂו מן השדה כשהוא עָיֵף (בראשית כה, כט). בא ליעקב וביקש ממנו: "הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה" (בראשית כה, ל) וכך התגלגלו הדברים עד שמכר את הבכורה ליעקב (שם פסוק לג), כידוע.

ואמרו במדרש: שאותם הבגדים המיוחדים היו הבגדים שקיבל אדם הראשון מה' יתברך, לאחר שאכל מעץ הדעת וגורש מגן עדן, שנאמר: "וַיַּעַשׂ ה' אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם" (בראשית ג, כא) ומעלתם כה גדולה, שכל מי שלובש אותם - שולט בכל הבריאה ובכל חית השדה.

והם הם הבגדים אשר נאמר עליהם "בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל הַחֲמֻדֹת" (בראשית כז, טו) אשר נתנה רבקה ליעקב בשעה שבא להתברך מפיו של יצחק.

ואם כן הפליאה גדלה שבעתיים: מפני מה לא נטל עֵשָׂו את הבגדים הללו באותו יום כאשר יצא לצוד?

ובפרט - שבאותו יום היה עֵשָׂו זקוק נואשות לבגדים הללו, שהרי אמרו חז"ל במדרש רבה (סז, ב): שכל אותו היום היה עֵשָׂו צד צבאים וקושר אותם, וכשהיה פונה לדרכו לצוד צבי נוסף - היה בא מלאך ומתיר את הראשון, וכן הלאה והלאה. וכל זה סובבו מן השמים כדי לעכבו בשדה, על מנת שיספיק יעקב ליטול מן הברכות.

ואם כן, מדוע לא נטל עֵשָׂו את הבגדים איתו לצורך הציד?

עֵשָׂו צד ביום טוב

במהרז"ו (על מדרש רבה סה, טז) מוסיף נדבך נוסף, ושופך בכך אלומת אור גדולה על כל הפרשה.

עֵשָׂו לא נטל עמו את "בִּגְדֵי עֵשָׂו... הַחֲמֻדֹת" כיון שיצחק אבינו ציוה עליו בפירוש: "שָׂא נָא כֵלֶיךָ תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ" וכיון שאביו ציוה עליו לצוד בסכין ובקשת, לא נותרה לו כל ברירה, אלא להשאיר את בִּגְדֵי עֵשָׂו... הַחֲמֻדֹת אצלו בבית.

ומדוע אמר יצחק אבינו לעֵשָׂו: שיצוד בסכין ובקשת ולא באמצעות בגדיו?

הדבר מתבאר על פי דברי המושב זקנים שהקשה קושיא נוספת:

מאחר שיצחק שלח את עֵשָׂו לצוד בליל הסדר, שהוא יום טוב של פסח, יש לתמוה: כיצד ציוה עליו דבר שכזה? והלא אסור לצוד ביום טוב, כמבואר במשנה במסכת ביצה (דף כג, ב)?

ומתבאר מדבריו חידוש גדול:

לא רק מעמד הברכות היה בליל הסדר! כי אם כל הציד של עֵשָׂו, לבישת הבגדים על ידי יעקב והבישול של רבקה - היו בליל הסדר. ודבר זה מפורש בילקוט שמעוני (רמז קיד): שכל אותו המעשה היה בליל הסדר - משעה שעֵשָׂו יצא לצוד עד שנטל יעקב את הברכות.

 וכך נאמר בפרקי דרבי אליעזר (לב): "הגיע ליל פסח, וקרא יצחק לעֵשָׂו ואמר לו: 'הלילה הזה כל העולם אומר הלל, ואוצרות טללים נפתחים בזה עשה לי מטעמים בלילה הזה, כדי שאברכך' ".

וביאר הרד"ל: שבכל העולמות העליונים אומרים הלל, ומכיון שבלילה הנשגב הזה נפתחים "אוצרות טללים" - לכן בירך יצחק: "וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם"! (בראשית כז, כח).

וכיון שהיה זה בליל הסדר, עשתה רבקה שְׁנֵי (2) גְּדָיֵי עִזִּים טֹבִים (בראשית כז, ט); קרבן פסח וקרבן חגיגה, אותם נתנה ליעקב על מנת שיביא לאביו שיברכהו. והוסיפה ליעקב: 'שבלילה הזה עתידים בניו להגאל ולומר שירה!'.

ואז נתברך יעקב אבינו עשר ברכות - כנגד עשרה (10) מאמרות - ויצא מעוטר כחתן וכמלך.

עֵשָׂו נצטוה לצוד: על ידי חץ וקשת

ומעתה עלינו להתבונן: שמאחר וביום טוב עסקינן, לכן ברור ומובן בהחלט שעֵשָׂו איננו יכול להשתמש בבגדיו הפלאיים כהרגלו מימים ימימה, כי אסור לצוד ביום טוב! ואם כן, לשם מה יצחק אבינו שולח אותו לצוד? וכי איך יוכל לצוד ביום טוב?!

העץ יוסף (על מדרש רבה סה, יג) הרד"ל והרא"ם מגלים חידוש פלאי - יש רק דרך אחת ויחידה לצוד ביום טוב - וזאת על ידי חץ וקשת!

כי למעשה, אסור לצוד בהמות וחיות ביום טוב. ומצד שני (2), אף על פי שבשבת אסור לשחוט בהמות וחיות - ביום טוב מותר, כיון שזהו מלאכת אוכל נפש שמותר ביום טוב. ולכן אמר יצחק לעֵשָׂו: "שָׂא נָא כֵלֶיךָ תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ" כלומר, אל תצוד את גדיי העזים ואחר כך תשחט אותם, כיון שאסור לצוד, אלא עליך לירות חץ מן הקשת - והוא סכין השחיטה, שישחט את העוף בעודו עף באויר ממרחק, וזוהי פעולה המותרת ביום טוב - כי שחיטתו וצידתו באין כאחד!!!

ועֵשָׂו שהיה רב אומן והמומחה בה"א הידיעה בצידה, היה מסוגל לעשות מלאכת אומן שכזו!

ועתה נבין את דברי יצחק אבינו שאמר: "שָׂא נָא כֵלֶיךָ תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ" - כי יום טוב היום, ואסור לצוד על ידי בגדיך המופלאים! לכן מוכרח שבפעם הראשונה בחייך תצוד על ידי חץ וקשת, ועליך להשחיז את החץ כראוי מכל צדדיו.

ובאמת במסכת חולין (דף ל, ב) מבואר: שרב יונה שחט עוף בעודו באוויר! וכן מבואר שם: שרבא בדק את החץ מכל צדדיו כפי שבודקים סכין של שחיטה.

ומעתה - אין להשתומם על שחיטה באויר, כי אם האמוראים הצליחו במשימה זו, בוודאי ש: "אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה" כעֵשָׂו היה מיומן להפליא בשחיטה כה מסובכת.

ומעתה אור גדול -

עֵשָׂו צד בלי בגדיו המיוחדים

כשראה יצחק אצל עֵשָׂו את בגדיו המופלאים - אותם לבש אדם הראשון – הבין: כי משמים רומזים כאן שעֵשָׂו איש כשר הוא. ולכן, במשך חמישים (50) שנה חשב: שעֵשָׂו הבכור ראוי לאותם הבגדים! (ולא ידע שבאו אליו בדרך רציחה!).

וממילא, בכל אותן השנים עֵשָׂו צד אך ורק על ידי בגדיו המופלאים ואותם הבגדים "מעשה ניסים" המה, ובודאי שלא יהיו שותפים בעבירה.

ולכן יצחק אבינו ידע בברור: שהוא אוכל מזון ללא חשש גזל!

וגם מטרפות לא חשש - כי יצחק אבינו היה שוחט בעצמו.

שכן ביארו חז"ל במדרש רבה (סה, י'): שיצחק איבד את כח הראיה רק בגיל מאה עשרים ושלוש (123), כאשר רצה לברך את בנו עֵשָׂו. ובאותה שעה סובבו מן השמים שיתעוור, כדי שיבוא יעקב ויטול את הברכות, שנאמר: "וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו" וכו' (בראשית כז, ב) "בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי" (שם פסוק ד).

וכיון שהתעוור רק בגיל הזה, היה עד עתה שוחט הוא בעצמו, ומעולם לא אכל משחיטת מומר, ולכן גם לא היה כל צורך ללמד את עֵשָׂו הלכות שחיטה.

ולכן עתה, כשנאלץ לראשונה לסמוך על שחיטתו של עשו, הדגיש לו את חמשת הדברים שפוסלים את השחיטה.

כפתור ופרח!

הברכות מיועדות לבכור בעל הבגדים הפלאיים

ולכן, הדגיש יצחק אבינו לעשו: דע לך, כי היום עליך לצוד על ידי קשת, ולא באמצעות הבגדים, לכן עליך להיזהר מן הגול.

והיה צורך לשחוט דווקא באמצעות קשת, שכן כמי שביארנו: אסור לצוד ביום טוב, אלא רק לשחוט על ידי חץ וקשת. ולכן הזהיר אותו מגזל ומטרפה.

- והזכיר לו: להשחיז את החץ כראוי כמו סכין של שחיטה.

וכל זאת סובבה ההשגחה העליונה, על מנת שישארו הבגדים הפלאיים - בגדי אדם הראשון, בביתה של רבקה, וזאת כדי שיוכל יעקב ללבשם בשעה שהוא מקבל ברכות עולם.

ומעתה יובן גם אותה שאלה גדולה המטרידה כל איש מישראל: מדוע היה חפץ יצחק מלכתחילה לברך את עֵשָׂו? ומפני מה התרצה לבסוף לברכות שנתנו ליעקב ואמר "גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה"? (בראשית כז, לג)

--- ועומק הענין נעוץ בבגדים!

כי ראה יצחק: שהבגדים הפלאיים, בגדי הכהן הגדול, התגלגלו משמיא לעֵשָׂו בנו בכורו. לכן חשב מלכתחילה: שבודאי הוא הראוי גם לקבל את הברכות. אולם בשעה שיעקב נכנס לקבל את הברכות, קרה שנוי גדול;

כי רבקה אמנו התעקשה: שילבש את אותם הבגדים הפלאיים, כי הוא הכהן הגדול וממשיך הדרך...

ובשעה שיצחק אבינו מבחין בשינוי: "וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו" (בראשית כז, כז) - מיד גם הוא מתרצה ליעקב, כי הוכח על ידי הבגדים, שהברכות שלו הן.

ובכך גם מבואר, מדוע כינתה התורה דוקא כאן את הבגדים: "בִּגְדֵי עֵשָׂו... הַחֲמֻדֹת"?

כדי ללמדנו: כמה גלגולים עלו בגורלם של הבגדים שחמד מנמרוד.

כי בירושלמי (מגילה א, יא) אמרו חז"ל ש: "בִּגְדֵי עֵשָׂו... הַחֲמֻדֹת" - הם בגדי הכהן הגדול ששימש בהם אדם הראשון כשהקריב קרבן ראשון לה' יתברך לאחר חטאו! ועֵשָׂו חמד את הבגדים הללו, וחשב: שאם יהרוג את נמרוד - יזכה בהן.

ולא הבין שאדרבא! "כהן שרצח לא ישא כפיו" ובדיוק אז הפסיד את הבכורה (הכהונה) וגם את הבגדים יחדיו...

ולכן, בשעה שהרג את נמרוד - בדיוק אז איבד את הבכורה (הכהונה) ליעקב, ובבוא העת לאחר כחמישים שנה נאלץ בציווי אביו: לצוד עם חץ וקשת, ואז איבד גם את הבגדים.

והכל - כדי שיפסיד את הברכות!

שכן בעץ יוסף ובמהרז"ו (על מדרש רבה צז, ו') כתבו יסוד אחד:

שהברכות וגם הבגדים - שייכים לבכור - יעקב אבינו!

 - - - 

[קרדיט: גם מאמר זה על חומש בראשית פרשת תולדות מהספר הנפלא! 'תורת חסד' באדיבות המחבר הרב אליהו אילן חנן שליט"א - ישר כוחו! למאמר הקודם, חומש בראשית, פרשת חיי שרה, מאמר ד: גלות ישמעאל [לחץ כאן] 1. מהי הגלות האחרונה לפני ביאת המשיח? 2. כיצד יתכן שתהיה עוד גלות מלבד 4 הגלויות שבדניאל? 3. "אֲנִי ה' בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה" מדוע יש 2 זמנים לגאולה; בְּעִתָּהּ ו: אֲחִישֶׁנָּה? 4. מדוע התפלל אברהם אבינו על ישמעאל: "לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ" והרי בישרו לו על לידת יצחק בנו? ועוד...