דרכי התשובה

נעסוק בעזרת השי"ת במאמר זה בעצות מעשיות למי שרוצה לשוב בתשובה. מדובר בעניינים אשר מי שיעשה בהם שימוש יקל עליו את הדרך לשוב בתשובה לפניו יתברך.

דרכי התשובה 

פתח דבר:

נעסוק בעזהי"ת במאמר זה בעצות מעשיות למי שרוצה לשוב בתשובה. מדובר בעניינים אשר מי שיעשה בהם שימוש יקל עליו את הדרך לשוב בתשובה לפניו יתברך.

קודם כל עלינו להאיר את הדרך!

בראש ובראשונה יש לדעת את דברי הגאון רבי ישראל סלנטר זצ"ל: 

התחלת התשובה היא - לעמוד על דרך התשובה! כי כאשר יודע את הדרך אשר לפניו, אזי יכול לקוות לסייעתא דשמיא שישיג את מגמתו - לחזור בתשובה.

כלומר: ראשית כל על האדם לשאול את עצמו מה עלי לעשות, ומהי הדרך המובילה לתשובה.

הלוא טבע העולם, טרם שמיעת הרעם הברק מאיר ומבזיק, מדוע?

אומר הגאון רבי שלום שבדרון זצ"ל: רמז יש בדבר. אמנם הרעמים נבראו לפשט את העקמומיות שבלב, אבל אם לא יודעים מהי הדרך ליישר את העקמומיות, אפשר חלילה לעקם את הישר.

וזה בא הברק לרמוז לנו, קודם שאדם מיישר את העקמומיות שבלבו, עליו להאיר את דרך התשובה - לברר כיצד עושים זאת, ואחר כך יוכל לפשט את העקמומיות!

וידוע מה שכתב הגאון בעל הבית הלוי זצ"ל (פר' וישלח): 

אתון הטועה בדרך ובעליה מכה אותה כדי להחזירה אל המסלול הנכון, הדבר יועיל רק אם היא יכולה לראות את הדרך הנכונה. אולם אם האתון אינה יכולה לראות, הלוא אדרבה, היא תחשוב שההכאה ממריצה אותה לרוץ מהר יותר בדרכה התועה...

הוא אשר אמרנו - תחילת התשובה היא בירור הדרך, רק כשהדרך נהירה וברורה ניתן להתקדם הלאה!

עיקר הקושי - תחילת השינוי!

אל נחשוב שענין זה - בירור הדרך ובניית התוכנית של התשובה הוא מהדברים הקלים. עיקר הקושי טמון בצעד הראשון, אבל מי שעושה אותו כמו שצריך, יזכה לסייעתא דשמיא וכך יוכל להתקרב אל הקב"ה.

הגאון רבי אלעזר אבוחצירה זצ"ל הביא על כך משל נפלא: בין שני בנינים גבוהים, האחד בן עשרים קומות והשני בן חמש עשרה קומות היה מתוח חבל באלכסון, על גביו התהלך לוליין - עלה וירד, ירד ועלה לקול תשואות הקהל.

כשסיים הלוליין את הביצוע המדהים הוא נשאל: "מה היה קשה יותר - העליה או הירידה"? והוא ענה: אין הבדל בקושי בין העליה לירידה, החלק הקשה ביותר הוא הסיבוב! לעלות או לרדת כשהפנים קדימה זה קל, אבל להסתובב בלי ליפול זה קשה ומסוכן.

כך גם בעבודת ה'. כשאדם יורד אין לו בעיה לרדת כי היצר הרע מסייע לו, כאשר הוא עולה אין לו קושי לעלות - יש לו סייעתא דשמיא המלווה אותו לאורך הדרך. 

החלק הקשה באמת הוא ה"סיבוב" - שינוי המקום, הדרך והכיוון, מציאת האמת ותחילת ההליכה בדרך הם עיקר הקושי, אבל לאחר מכן - הכל קל יותר.

אין הדבר תלוי אלא ב"הסכמה"!

וכך כתב הסבא מנובהרדוק זצ"ל בספר מדרגת האדם (מאמר דרכי התשובה פרק ט'): הרוצה לנסוע למדינת הים, כל הנסיעה תלויה רק בהסכמה, ואין לאחר ההסכמה כלום, כי מיד שיסכים על הנסיעה אזי כל ההשתדלות שאחרי כן נעשית רק למלא את נקודת הסכמתו, ובאמת כבר נקרא שהוא במדינת הים, כיון שאינו חסר אלא את הזמן, והזמן יבוא ממילא.

כך גם התשובה, הכל תלוי בהסכמה. כי מיד שיסכים על דרך חדשה אינו צריך ליותר, כי ההסכמה תאיר לו הדרך, ולא נותר לו אלא לחזק ולאמץ את הסכמתו והחלטתו.

אולם מי שאין בקרבו החלטה חזקה לשנות את הדרך, עליו לדעת שלא יצליח לשנות את דרכו!

"הדלת תיסוב על צירה והעצל על מיטתו"

כתוב במשלי (כו, יד): "הדלת תיסוב על צירה והעצל על מיטתו". שואל הגאון רבי שמשון פינקוס זצ"ל: לכאורה, מה עשתה הדלת ומה חסרונה שהשוו אותה לעצלן שהולך בטל כל היום? הלוא בכך שהיא מסתובבת היא מקיימת את תפקידה!

התירוץ הוא: ניקח בדרך משל את דלת ישיבת פונוביז' אשר מסתובבת מאה ושמונים מעלות... שבע עשרה אלף פעמים ביום... אלף בחורים פותחים את הדלת... רוחב הדלת הוא שני מטר... בחשבון קצר נמצא כי הדלת זזה למרחק של שלושים וארבע אלף מטר - בכל יום! 

ומדוע אם כן היא לא זזה ממקומה? הרי היא היתה כבר יכולה להיות בירושלים?!... התשובה היא: לדלת יש ציר הקובע אותה במקומה... בזה אם כן היא מגבילה את עצמה מראש: "אני לא יכולה יותר", "עד כאן ותו לא". 

והוא הדין באשר לעצלן: הוא מתייאש מראש, קובע שאינו יכול ואי אפשר לו להתקדם ולעלות ברוחניות, הוא אומר "זה אני וזהו זה"!...

זה מה שאומר שלמה המלך ע"ה: כשם שהדלת מסתובבת על צירה - כך העצל נשאר במיטתו! זז קצת - וחוזר למיטתו! וכך עוברים עליו שמונים שנותיו, כשהוא מסתובב ומסתובב סביב התורה והתפילה - אך ממקומו לא זז...

עיקר התשובה היא: לצאת מהריבוע, לשנות את הציר ולהתעלות ולהיות אדם שונה!

השלב השני: לעשות!

לאחר שנוכחנו לדעת כי הצעד הראשון הוא ללמוד את דרך התשובה, הצעד השני הוא - לעשות מעשים בפועל של התקרבות לה'.

המשנה במסכת יומא (פ"ח מ"ט) אומרת: "מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל". 

אומר הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל: החזרה בתשובה דומה ל"מקוה", כמו שהמקוה מטהר באשבורן ולא בזוחלין, ואם המים באים מעצמם על האדם - הוא אינו נטהר, אלא על הטמא ללכת אל המים וכך הוא נטהר מטומאתו. 

כן הקב"ה מטהר את ישראל, אם הם פותחים לו מצידם פתח כחודו של מחט הוא יפתח להם פתח כפתחו של אולם. וזהו "לפני ה' תטהרו" - טרם שהקב"ה מטהר אתכם, תטהרו אתם את עצמכם.

"פתחו לי פתח כחודה של מחט"!

וכן איתא במדרש (שיר השירים רבה פ"ה ג'): "אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: בני פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של מחט ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרוניות נכנסות בו". 

היינו שהתפקיד שלנו הוא להתחיל ולעשות מעשים של התקרבות לה', "פיתחו לי פתח כחודה של מחט", רק אחר כך הקב"ה מבטיח לנו: "ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרוניות נכנסות בו" - סייעתא דשמיא ושפע רב במידה גדולה וגדושה.

אומר הגאון רבי לייב חסמן זצ"ל: אם אנו רואים שלא נפתח לנו הפתח המדובר, אות הוא שעדיין לא פתחנו פתח אפילו כפתחו של מחט...

מרן הרב שך זצ"ל היה מדגיש זאת שוב ושוב בשיחותיו: 

כל מה שדורשים מן האדם הוא - להתחיל! ובלבד שתהיה התחלה גמורה כנקב מפולש, ולא שיתחיל ושוב יחזור בו מיד, כי זה אינו נחשב להתחלה, אלא הוא דומה למי שתוחב אצבעו במים, שאין כאן נקב ניכר וקיים. "פתח כחודו של מחט" פירושו נקב ניכר, שעושה רושם ויכול להתקיים!

כלומר: הבא לשוב בתשובה, לא די לו רק ב"רצון טוב" אלא עליו לעשות ולפעול פעולות שיקרבוהו לאביו שבשמים. 

וכך שאלו בני דורו של מלאכי (מלאכי ג, ז): "ואמרתם במה נשוב", כוונתם היתה לשאול איזה מעשה מוטל עליהם לעשות על מנת להוציא לפועל את רגשי התשובה הפועמים בקרבם. 

כי לא די ברצון לעשות תשובה, אלא יש לעשות תשובה בפועל!

ממרחק - נראה שלא קיימת דרך!

ואכן נכון הדבר שכאשר אדם מחליט לחזור בתשובה, הוא רואה לפניו תמונה מורכבת אשר מקשה עליו להשתנות, והוא אינו יודע את נפשו מהיכן להתחיל. 

אך ראינו להביא בזה (מספר משחת שמן פר' בשלח) משל נפלא הממחיש שכל המחשבות הללו הם רק עצת היצר, כי ברגע שהאדם יחליט להשתנות ויתחיל לעשות מעשים הוא ייווכח שהמציאות אינה כה מורכבת כפי שהיה נראה לו טרם התחיל בדרכו החדשה:

אדם הולך בדרך מעיר לעיר עם בנו הקטן, ובדרך הילוכם התקרבו ליער גדול הגדוש בהמון עצים גבוהים. הילד שראה את היער מרחוק נדמה היה לו כאילו כל עצי היער דבוקים זה בזה, ואין ביניהם מרווח אפילו כמלא איש אחד.

הילד תמה בפני אביו: כיצד נוכל לחצות את היער, הלוא כל עציו עומדים צפופים כגוש אחד ואין בו פיסת מקום למעבר...

האב החכם ענה לילדו: כאשר אתה מביט מרחוק העצים נראים קרובים, אבל לאחר שתתקרב תראה כי אין העצים צפופים כל כך, ויש ביניהם שביל רחב ודרך סלולה להגיע בה למחוז חפצנו.

כן הוא גם בענייננו: כל עוד אדם לא התקרב אל המלאכה ולא התחיל לעשות את הטוב, אזי הדבר נראה לו כמעט בלתי אפשרי, כאותו יער עבות צפוף עצי פרא, והוא חושב בדעתו שלעולם לא יוכל לחצות יער עבות שכזה. 

אבל המבין יודע שהתמונה אינה נראית אלא בראיה מרחוק, אולם ברגע שיתחיל לפעול ולעשות, אזי יתברר לו שכל הנסיונות לא היו אלא דמיונות בעלמא, וניתן לעבור את הדרך בקלות.

"אין הדבר תלוי אלא בי"!

נקודה חשובה נוספת הנחוצה לידיעת הבאים לשוב בתשובה. ורק כאשר ידעו זאת בבירור יוכלו להשתנות. 

כל עוד האדם תולה את עצמו באחרים ומחפש שהראשון יעזור לו, והשני יעשה בשבילו וכו' וכו' - לא יצליח לעשות מאומה! ויסוד זה נלמד מדברי חז"ל במסכת עבודה זרה (דף יז.). 

רבי אלעזר בן דורדיא לא הניח שום עבירה שבעולם שלא עבר עליה. פעם אחת נתעורר לבו לתשובה, הלך וישב בין שני הרים וגבעות אמר: "הרים וגבעות בקשו עלי רחמים", אמרו לו: "עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו", וכן הלך ואמר אצל שמים וארץ, חמה ולבנה, כוכבים ומזלות, וביקש מהם שיבקשו עליו רחמים, וכולם ענו לו: "עד שנבקש עליך נבקש על עצמנו". 

רק כשראה שאין מי שיכול לעזור לו והכל תלוי רק בו, אמר: "אין הדבר תלוי אלא בי". הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו. "יצתה בת קול ואמרה: רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא".

והתמיהה מפורסמת: מדוע לא די לגמרא בכך שתשובתו התקבלה אלא שהוצרכה להדגיש את העובדה שהוא נקרא "רבי"? 

ועוד: הלוא תואר "רבי" לא ניתן לכל אחד, גם תנאים ואמוראים לא זכו לתואר הזה ללא סמיכה, ואם כן כיצד אכן קיבל רבי אלעזר את התואר בשעה שחזר בתשובה?...

רבי אלעזר בן דורדיא - ה"רבי" של כל הרוצה לחזור בתשובה!

אמר על כך האדמו"ר מסלונים זצ"ל תירוץ נפלא: 

התואר "רבי" הגיע לרבי אלעזר בן דורדיא בצדק וביושר, מפני שהוא נעשה "רבי" ומורה דרך לכל יהודי הרוצה לעשות תשובה, במעשיו הוא לימד את העם דעת כיצד חוזרים בתשובה. 

ומה הוא לימד? 

כאשר מתעורר בלב האדם רצון לעזוב את העבירות שבידו ולשוב אל ה', עליו לדעת ידיעה נמרצת שאין שום דבר שיעזרהו לעשות תשובה, ואל לו לתלות את תקוות התשובה בפעולה זו או אחרת, רק עליו לומר לעצמו: "אין הדבר תלוי אלא בי", ועליו להתאמץ בכל עוז לאחוז בעבודת התשובה בהתמדה ובחוזק, ואז ודאי שיצליח!

"שובו בנים שובבי"ם חוץ מאחר"...

הגאון רבי אברהם שמחה מברנוב זצ"ל נשאל פעם האם ניתן לצאת ידי חובת התשובה והתפילה בימי השובבי"ם אם ישכור בכסף מלא מי שיצום ויתפלל עליו בשליחותו. 

הגאון רבי אברהם שמחה זצ"ל ענה: לא ניתן לעשות זאת על פי הלכה, והמליץ על דבריו את דברי הגמרא במסכת חגיגה (דף טו.): "שובו בנים שובבי"ם חוץ מאחר", דהיינו, כשבאים לעשות תשובה בימי ה"שובבי"ם" ניתן לעשות זאת רק באמצעות עצמו, "חוץ מאחר" - לא על ידי אחרים!

כלומר: על אדם לדעת שרק הוא יכול לעזור ולפעול עבור עצמו, ואל לו להמתין לסיועם של אחרים, ולא ישים אליהם מבטחו, כי אף אחד לא יעזור לו - רק הוא בעצמו!

"באותה אשה באותו מקום ובאותו זמן"

בנותן טעם לציין על כך מעשה שאירע אצל הגאון בעל הדברי חיים מצאנז זצ"ל. 

פעם בא לפניו איש וביקשו שיתפלל בעדו כי צריך ישועה. התחיל הדברי חיים זצ"ל לדבר עמו על דבר התנהגותו ביראת ה' ושמירת המצוות. התנצל הלה ואמר: כי לא זכה לאשה יראת ה' והיא איננה "עזר" אלא "כנגדו", וזו הסיבה שהוא אינו יכול ללכת בדרך התורה והמצוות.

הדברי חיים זצ"ל לא הרפה ממנו, ואמר לו שאף על פי כן צריך לחזור בתשובה וכו'. הוסיף אותו האיש ואמר לו שהוא גר בעיר שאין מצוי בה יראת שמים וזה הגורם לו להתרחק מה'.

אמר לו הדברי חיים זצ"ל: הלוא התורה הקדושה מספרת לנו על רבקה אמנו ע"ה שאף על פי שהיתה בין אנשי רשע לא למדה ממעשיהם. 

השיב האיש: לא כל הזמנים שוים לטובה, ועכשיו לא אכשר דרא כמקדם ונשתנו העתים והזמנים בירידה ברוחניות...

ענה לו הדברי חיים זצ"ל: חז"ל ברוח קדשם סתרו כל טענותיך במאמר אחד במסכת יומא (דף פו:) שהגמרא שואלת: "היכי דמי בעל תשובה"? ומתרצת: "באותה אשה באותו מקום ובאותו זמן".

הנה רמזו בזה שאם היצר בא לאדם לומר לו שאשתך רחוקה מן התורה ומהמצוות ואתה פטור מחמתה מן העונש, על זה אמרו: "באותה אשה", דהיינו: על כל אחד לדעת שעליו להיות שומר תורה ומצוות עם אותה אשה שזיווגו לו מן השמים.

"באותו מקום", הרי כתיב (תהלים לז, כג) "ומה' מצעדי גבר כוננו", ואם כן הקב"ה סיבת הסיבות גרם שתדור במקום הזה, ויהיה איך שיהיה המקום, אין לך תירוץ להיפטר בגינו מתורה ומצוות, כי באותו מקום עליך להלחם נגד היצר הרע.

"באותו זמן", היינו שהקב"ה לא תלה חיוב קיום המצוות בזמן מן הזמנים, כמו היום כן מקדם. תמיד התנהלה מלחמה עם היצר הרע והיו ניסיונות בקיום מצוות ה', ולכן אל תאמר הימים שהיו לפני היו טובים מאלה, אלא עליך לשמור ולעשות את כל מצוות השי"ת באותו זמן בו אתה חי, ואז טוב לך שתיוושע בישועת ה'.

וכמדומני שהמסר חד וברור, ואין מן הצורך להוסיף מאומה.

"נחפשה דרכינו ונחקורה"

עלינו לדעת שבראשית העבודה יש לחקור ולחפש מה הם הדברים הטעונים חיזוק, שיפור ושינוי, מאלו דברים יש להימנע ובאלו מהם יש להחזיק ולהתמיד. 

נאמר במגילת איכה (ג, מ): "נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'". היינו, שחובה עלינו לבדוק היטב את דרכנו ומעשינו, וכאשר נכיר ונבין אותם היטב נוכל לקבל את ההחלטה מה וכיצד לעשות.

אם אדם איננו מתבונן במעשיו, הוא עלול להגיע למצב בו הוא יחשוב שעליו לחזור בתשובה על מעשה פלוני, בו בזמן שהאמת היא כי עליו לחזור בתשובה על מעשים אחרים חמורים יותר.

משל נפלא מהגאון בעל הבן איש חי זצ"ל

נביא דוגמא נפלאה לכך מתורתו של הבן איש חי זצ"ל - סיפור מספר שעשועים, אשר ימחיש לנו את הנקודה.

מעשה באדם בעל עבירה שבא לפני הרב ואמר: "רבי תן לי תיקון תשובה על חטא שחטאתי". שאל אותו הרב: מהו החטא? השיב לו האיש: "לא נטלתי ידיי ל"מים אחרונים" קודם ברכת המזון"...

תמה הרב: "ומה מנע ממך ליטול ידים למים אחרונים"?

השיב האיש: "חשבתי לנפשי הרי אינני מברך ברכת המזון, ואם כן מים אחרונים למה לי"?

נחרד הרב ואמר: "חמור חטא זה מן הראשון בני, מה גרם לך שלא לברך ברכת המזון ולבטל מצוות עשה מן התורה"? 

השיב הלה: "בדין היה שלא אברך לאחר האוכל, שהרי לא נטלתי ידיי לפניו ולא בירכתי לפני האכילה". 

כעס הרב: "אם כן הן חטאתך משולשת, שאכלת בלא נטילת ידים, לא בירכת לפני ואחרי האכילה, והרי אלו חטאים כבדים יותר מהחטא שלא נטלת ידיך למים אחרונים - עליו באת לבקש תשובה".

התנצל האיש ואמר: "רבי אל ידונני לכף חובה! הכיצד יכול הייתי ליטול ידיים ולברך ברכה ראשונה כאשר היה זה כריך של בשר חזיר"... רעד קולו של הרב בקוראו: "איך ענה בך פיך שאכלת בשר חזיר"?!

פרש הלה ידיו וחינן קולו: "וכי מה יכולתי לעשות? אנוס הייתי ואיזו ברירה הייתה לי? הדבר היה ביום הכיפורים והייתי רעב כי קשתה עלי התענית, ובבתי ישראל לא נותנים ביום זה מאכל, והחנויות נעולות על מסגר, מה יכול הייתי לעשות הלכתי לחנותו של נכרי לקנותו כריך סנדויץ' של בשר חזיר"...

גער בו הרב: "בושה וכלימה! פתחת בחטא קל, ובכל התנצלות שהתנצלת הרבית עליך אשמה והסתבכת יותר ויותר בעבירות חמורות"...

הלקח הנלמד מכך: ישנם אנשים רבים שהמדרגה האמיתית שלהם היא קשה וגרועה הרבה יותר ממה שהם סבורים. ועל כן צריך אדם לפשפש במעשיו באמת כדי שיוכל לדעת על מה עליו לחזור בתשובה, ומה הן הקלות ומה הן החמורות שבידו.

ה"אלף" של התשובה - להכיר בחטא ובחומרתו! 

וכפי שביארנו, הצעד חשוב ביותר בעשיית התשובה הוא: הכרת החטא, וזה כולל שני דברים:

א. להכיר בחטא. 

ב. להכיר בחומר החטא.

המשגיח רבי נתן וואכטפויגל זצ"ל היה אומר: ה"אלף" של תשובה הוא להכיר בחטא וחומרתו, שמי שאינו מכיר בחומר החטא עדיין לא הכיר את עצם החטא, ומי שאינו מכיר את החטא אינו יכול לעשות תשובה, ולכן בהכרח להכיר את החטא וגודל חומרתו.

וכבר אמר הגאון רבי לייב חסמן זצ"ל: התועה בדרך לא ישוב רק כשיראה שתועה הוא, ואם כן על האדם להכיר כי תועה הוא בדרך, וזה באמצעות הכרת החטא.

כותב הגאון רבי ישראל סלנטר זצ"ל באיגרותיו (אגרת ל'): מי שיש לו "הרגשת החטא", הרי הוא כבר בגדר עושה תשובה. כי כאשר ישיג האדם את "הכרת החטא", יוכל לפרוש ולשמור עצמו מכל חטא, והיה אם קרה ובכל זאת נכשל, הוא יודע מיד שעליו לחזור בתשובה.

גודל מאיסות החטא 

בכדי שנוכל לתפוס עד כמה גדול הוא הפגם של חטא אחד, וכמה מאוס הוא לפניו יתברך, נביא מדבריו הנפלאים של ספר קב הישר (פרק א') ודי לנו בהם, וז"ל:

"בוא וראה מה שמצאתי כתוב בספר "אותיות דרבי עקיבא", כי יש מלאך אחד עומד סמוך לרקיע הראשון ורואה מעשים של בני אדם ומכריז למלאך אחר, ואותו המלאך השני מכריז הכרוז לפני פרגודה קדישא (ר"ל: פרוכת הקודש), ומחמת קול כרוז זה, מה שבני אדם עושים עבירות, מתרחקים משם כל המלאכים שרוצים לומר שירה, עד שמטהרין את המקום בטבילות.

ויש לנו לעשות קל וחומר, אם מהמקום ששומעים כרוז העבירה, מלאכי השרת מתרחקים ומטהרים המקומות - כל שכן שיש טומאה באותו מקום עצמו שנעשה בה העבירה, וקל וחומר הבן אדם שעושה העבירה בעצמו". 

הרי לנו עד כמה מאוסה היא כל עבירה ואיזה ריחוק נוצר על ידי עשייתה. וזהו יסוד חשוב למאוד: להכיר את החטא וחומרתו.

הדרך המובילה לתשובה - אמת!

דרך נוספת המובילה לתשובה: אמת. ונסביר את הדברים בעזהי"ת.

כתוב בפרשת נצבים (דברים כט, ט): "אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם". בספר טיב התורה מפרש בזה בדרך רמז, "אתם" אותיות "אמת". לומר לך, שבאמצעות כח האמת ניתן לחזור בתשובה עד כדי לשוב להיות ניצב ועומד לפני ה' ממש. 

וידועה העובדה עם החוזה מלובלין זצ"ל: הגיע אליו פעם חוטא גדול, וביקש לקבל ממנו דרך תשובה המבוססת על תעניות וסיגופים, אך לא זו היתה דרישתו של החוזה זצ"ל, אלא הוא דרש ממנו דבר אחד: "תקבל על עצמך שלא תוציא דבר שקר מפיך בשום פנים ואופן".

שאל אותו האיש: "וכי די לי בזה, וכי כיצד אחזור בתשובה על כל עוונותי"? השיב לו החוזה זצ"ל: "כדבריך כן הוא - די לך בזה"! 

יצא אותו האיש מבית החוזה זצ"ל בשמחה גדולה על דרך תשובה כה "קלה" בה יתכפרו כל עוונותיו...

והנה אך הגיע האיש לשוק ויצרו הרע הסיתו לגנוב דבר מה, אלא שפגשו אדם ושאל אותו: "להיכן אתה הולך"? ולא היה יכול לשקר כאשר הבטיח, והשיב שאינו הולך לשום מקום, וכך הוכרח לשוב לביתו בלי שגנב מאומה, שלא יהא שקר בדיבורו. 

כך היה גם למחרת, כאשר חשב לעבור על עבירה, ופגשו אדם ושאלו: "לאן פניך מועדות", ושוב נאלץ לשוב על עקבותיו.

וכך היה יום אחר יום, עד שהוכרח לקבל על עצמו עול תורה ומצוות בשלימות. משום שכאשר החליט שלא ישקר בשום פנים ואופן, אף שהדבר היה קשה מנשוא עבורו, זאת היא דרך התשובה המשובחת ביותר. מידת ה"אמת" מכריחה את האדם לחיות חיי תורה ומצוות ללא חטאים, וכך נעשה לצדיק גמור.

זאת אחת מדרכי התשובה - מידת האמת, הזהירות לא לשקר ולא לרמות מכל וכל - לא רק את אחרים, אלא גם את עצמו...

(נ.ב. לצפיה בסרטון מפי כבוד הרב שליט"א: 'מעשה בשקרן שחזר בתשובה').

לימוד התורה - הדרך הבטוחה לשוב להשי"ת!

אך האמת יורה דרכו, כי אם נרצה להצביע על הדרך הבטוחה והמועילה ביותר אל התשובה, נורה על לימוד התורה! 

לימוד התורה עצמו מביא את האדם לחזור בתשובה במהירות יחסית מתוך שמחה ורצון.

וכך היה אומר הגאון רבי שמשון פינקוס זצ"ל: הדרך המעשית והמוצלחת ביותר להשפיע מרוחה של היהדות על אנשים רחוקים, זה באמצעות לימוד התורה. 

הוא התבטא פעם אודות הצלחתם של ה"סמינרים ליהדות" לחולל מהפך מן הקצה אל הקצה באורחות חייהם של המשתתפים, וכך אמר:

ההבנה שלי בכח השפעתם היא, שאם היתה לנו אפשרות מעשית לקבץ חילונים גמורים - אפילו רשעים מפורסמים - ולהשפיע עליהם לשבת במשך כמה שעות, ללמוד פרק "שנים אוחזים בטלית", אין לי ספק שתוך יומיים - שלוש הם היו חוזרים בתשובה, משום "שהמאור שבה מחזירם למוטב".

זאת משום העונג הצרוף של לימוד התורה שאינו ניתן לתאר במילים! כי הקב"ה נמצא בתוך התורה כביכול, וטעם דברי התורה הוא טעמו של השי"ת כביכול, כפי שנאמר (תהלים לד, ט): "טעמו וראו כי טוב ה'".

הגאון רבי שמשון פינקוס זצ"ל ציין לכך דוגמא שכיחה: יהודי חילוני חוזר הביתה מהסמינר כשחזותו שונתה לבלי היכר, חבוש כיפה וציצית - והוא נעשה "בעל תשובה". כשהשכן מבחין בו הוא צועק עליו: "תגיד לי השתגעת? מה קרה לך"?!

"לא השתגעתי" - הוא משיב לו בנחת - "מצאתי תוכן לחיים".

"מה סיפרו לך שם"? - שואל אותו השכן, והלה אינו יודע לחזור בפניו אפילו על מילה אחת מכל ההרצאות ששמע במהלך הסמינר. הוא זוכר אמנם באופן כללי שדיברו על השואה, קראו שקופיות על חיפושיות וזהו.

"מה?! משתומם השכן - זה מה שעשה אותך בעל תשובה? מה לימדו אותך, ואילו הוכחות השפיעו עליך"? אבל הלה לא יודע להשיב על אף אחת מהשאלות. 

מה שבאמת קרה שם, שהוא פשוט ספג בסמינר קדושה מדברי התורה שנאמרו שם, וזו השפיעה עליו לשנות את כיוון חייו.

"השיבנו אבינו לתורתך" 

וכך מבואר בכתבי הגאון רבי אליעזר מדזיקוב זצ"ל על מה דאיתא בגמרא במנחות (דף כט:) שדרך התשובה מרומזת באות ה', והענין הוא, כי אות ה' מרמז על חמשה חומשי תורה, ועיקר התשובה הוא על ידי לימוד התורה הקדושה.

ואכן, כך אנו מתפללים בשמונה עשרה שנזכה לשוב בתשובה, וזה נוסח הברכה:

"השיבנו אבינו לתורתך וקרבנו מלכנו לעבודתך, והחזירנו בתשובה שלימה לפניך". קודם כל מבקשים - "השיבנו אבינו לתורתך" - כי רק על ידי כך נזכה להתקרב לעבודתו יתברך ולחזור בתשובה שלימה לפניו.

ובספר ירח למועדים (מאמר נ"ו) הביא מו"ר הגאון רבי ירוחם אלשין שליט"א את דברי הראשית חכמה (שער התשובה פ"ב) שכתב: התשובה העיקרית היא עסק התורה בדחילו ורחימו שעל ידה זוכה לתשובה עילאה, דהיינו המדריגה העליונה של תשובה. 

וכן הביא מדברי החתם סופר זצ"ל (דרשות ח"ג) בשם השל"ה הקדוש זצ"ל: התשובה העיקרית היא עסק התורה.

מעשה עם הרב מבריסק זצ"ל

בנותן טעם להביא מעשה עם הרב מבריסק זצ"ל (מתוך הספר "במחיצתם" (ח"א פ"ח): 

פעם נכנסתי אל הרב מבריסק זצ"ל במצב רוח מדוכדך עד כדי יאוש. היה זה לאחר שהכנסת דחתה הצעת חוק שהגשתי, בדבר איסור גידול חזיר, זאת על אף שלפני ההצבעה הובטח לי על ידי רוב גדול, כולל חברי כנסת חילוניים, שהבטיחו להצביע בעד ההצעה. שפכתי את מר לבי לפני מרן זצ"ל על המצב הרוחני הירוד, הסברתי לפי העובדות את המציאות, שלכאורה הכל אבוד...

מרן זצ"ל ענה ואמר לי: "הבה ואלמד אותך פרשה בחומש, כפי שהייתי רגיל ללמד את בני"... פתח חומש דברים וקרא לפני בפרשת וילך החל בפסוק ט"ז:

"ויאמר ה' אל משה, הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר בארץ". "וזנה אחרי אלהי נכר הארץ" - אין פירושו שלא התפללו שחרית, אלא פשוטו כמשמעו, שהם יעבדו עבודה זרה. ואם לא די בזה, הרי הפסוק ממשיך: "ועזבני" - אין פירושו שהם לא יתפללו מנחה, אלא שלא יעבדו אותי אפילו לא בשיתוף. ואם גם זה לא מספיק, ממשיך הפסוק: "והפר את בריתי" - אין פירושו שלא התפללו מעריב, אלא שלא ימולו, וכך המשיך מרן זצ"ל את הפסוק "ועזבתים והסתרתי פני מהם".

נו, הרים מרן זצ"ל את ראשו אלי ואמר: ודאי תסכים, שזה מצב גרוע יותר ממה שאתה מתאר לי, אבל נמשיך ללמוד: "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל"... 

לימוד התורה יהיה התרופה לכל ההתדרדרות אפילו לאלו שהגיעו לדיוטא תחתונה רח"ל - לידי עבודה זרה והפרת ברית, והוא אשר ישיב את בני ישראל לשמור על תורת ה'. עלינו מוטל רק לדאוג לענין זה של "למדה את בני ישראל"... ולכן אין שום הצדקה לייאוש שלך...

למדנו אם כן שהדרך הבטוחה ביותר לחזור בתשובה היא לימוד התורה הקדושה!

"וסופו לשכח את תלמודו"... 

נביא עוד ראיה ליסוד האמור.

מובא בירושלמי במסכת סנהדרין (פ"ח ה"ז) בענין בן סורר ומורה: "צפה הקב"ה שסוף זה עתיד לגמר ניכסי אבי ואת ניכסי אמו ויושב לו בפרשת דרכים ומקפח את הבריות והורג את הנפשות וסופו לשכח את תלמודו, ואמרה תורה מוטב שימות זכאי ואל ימות חייב".

הירושלמי מפרט את כל מה שיארע לאותו בן סורר ומורה אם לא יהרג, והוא מונה את העבירות שייכשל בהם מן הקלה לחמורה, שמתחילה יכלה נכסי הוריו, ואז ילסטם את הבריות, ויבוא גם להרוג נפשות, רק אחרי כל אלו אומר הירושלמי: "סופו לשכח את תלמודו". 

וקשה, מה השייכות יש בין שכחת תלמודו להריגת בן סורר ומורה? וכי הוא נהרג בשביל ששכח את התורה שלמד? וכי זו העבירה החמורה ביותר שקיימת עלי אדמות? הלוא הוא נהרג בשביל שהוא עתיד להרוג נפשות?

אומר הגאון רבי יעקב רודרמן זצ"ל: כל זמן שהוא לא שכח את התורה שלמד עדיין יש תקוה שיחזור בתשובה, אבל אם ישכח את תלמודו שוב אין לו תקוה, ולכן אומר הירושלמי שבן סורר ומורה נהרג בשביל שהוא עתיד להרוג, ואין אנו מצפים שישוב בתשובה שהרי סופו לשכוח את תלמודו.

הרי לנו שלימוד התורה הוא הערובה היחידה שיש לנו לכך שבסופו של דבר יחזור האדם למוטב. 

וכן אמרו חז"ל באיכה רבתי (פתיחות אות ב'): "הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו, מתוך שהיו מתעסקין בה המאור שבה היה מחזירן למוטב".

סיכום

למדנו אם כן מהי הדרך לתשובה. קודם כל לעמוד על הדרך והכיוון הנכון, ולאחר שיאיר אדם את הדרך - עליו לעשות מעשים, ועליו לדעת שרק מה שהוא יעשה בעצמו זה מה שיעזור לו, "שאין הדבר תלוי אלא בי". 

עוד ביארנו את החשיבות של הכרת החטא וחומרתו, והדרך להתקרב אל הקב"ה היא באמצעות מידת האמת, אמנם עיקר העיקרים במציאת הדרך לשוב בתשובה הוא על ידי לימוד התורה.

הקב"ה יעזרנו שנוכל להכיר היטב את הדרך לתשובה ונוכל לחיות תמיד במצב של תשובה והתקרבות לה'!

[קרדיט: מאמר זה מהספר הנפלא תשובה דיליה, באדיבות הרב אברהם חנונו שליט"א מלייקווד - ישר כוחו! מחבר הספרים הנפלאים: ארחות דיליה, אל תדיחנו, הראנו בבנינו, חנוכה דיליה, פורים דיליה, מידות דיליה, מצוות דיליה, (שבת קודש), תורה דיליה, תפילה דיליה ועוד...].

לכתבה הקודמת: אין יאוש מעשיית תשובה (לימוד מפרשת נח - דור המבול) [לחץ כאן] המאמר מוקדש במטרה לשרש מקרב לב של רבים שעברו עבירה את ההנחה שתשובתם קשה עד בלתי אפשרית, ולפיכך מתייאשים מלשוב בתשובה. נבאר את רעת היאוש בכלל ובפרט של המתייאש מהתשובה, נוכיח מהמקורות שבכל מצב ניתן לשוב בתשובה, גם כשהגיע לשפל המדרגה! ועלינו לדעת שהקב"ה רוצה וחפץ שיעשו תשובה ומסייע בכך וצריך לנצל זאת!