כוחן של דמעות

מאמר מיוחד להנהגה נכונה שאינה מדוברת כ"כ בשיחות המשפיעים - הדמעות. כפי שהתבטא המשגיח הג"ר נתן וואכטפוגל זצ"ל: זה ענין שלא מדברים עליו כלל, אך בתורה ובחז"ל מבואר שהוא עיקר גדול בעבודה! נבאר את חשיבות הדמעות וכוחן העצום, כיצד הן פועלות בשמים ונוכיח שאין דמעה שהולכת לאיבוד, ושרק ע"י ניתן לבנות ולהצליח!

כוחן של דמעות

פתח דבר:

דברינו הבאים יתייחדו להנהגה נכונה שאינה מדוברת כל כך בשיחות המשפיעים - הדמעות. וכפי שהתבטא המשגיח דלייקוואוד הגאון רבי נתן וואכטפויגל זצ"ל: זהו ענין שלא מדברים עליו כלל, אך בתורה ובחז"ל מבואר שהוא עיקר גדול בעבודה! 

נבאר את חשיבות הדמעות וכוחן העצום, כיצד הן פועלות בשמים וכן נוכיח שאין דמעה אשר הולכת לאיבוד, ושרק על ידן ניתן לבנות ולהצליח.

הבכי בעבר היה מצוי ורגיל אצל כל איש ישראל! 

ראשית יש לדעת שבדורות עברו ענין הבכי היה מצוי ורגיל אצל אנשים רבים בעם ישראל.

הגאון רבי שמשון פינקוס זצ"ל העיר הערה נכונה: לו רק נתבונן בפרשיות בהן מתוארת ירידתו של יוסף הצדיק למצרים עד להתגלותו לאחיו נבחין בתופעה החוזרת על עצמה. יוסף הצדיק בוכה במעמד ההתגלות לאחיו, מה שבמושכל ראשון נראה טבעי ומובן מאליו, אך אחר המחקר נראה כי תופעת הבכי חוזרת על עצמה פעם אחר פעם.

כאשר הגיעו האחים למצרים בפעם הראשונה ויוסף שומע אותם מדברים ביניהם אודותיו, וחלקם אף הביעו חרטה על מעשה המכירה - "ויסב מעליהם ויבך" - יוסף בוכה. כשהגיעו פעם נוספת למצרים עם בנימין אחיו - "וישא עיניו וירא את בנימין אחיו בן אמו וגו' ויבקש לבכות ויבא החדרה ויבך שמה". כשהוא מתוודע אל אחיו, הוא נותן את קולו בבכי. ולא די בזאת, אלא "ויפול על צוארי בנימין אחיו ויבך, ובנימין בכה על צואריו". 

וכשסוף סוף הוא זוכה לפגוש את יעקב אביו ע"ה. מה קורה בעת הפגישה? יעקב אבינו ע"ה אומר "שמע ישראל" ואילו יוסף הצדיק - "ויבך על צואריו עוד" - שוב הוא בוכה.

גם כשאחיו מציעים לו להיות עבדים, התגובה היא: "ויבך יוסף בדברם אליו".

מאפיין נוסף אצל יוסף הצדיק: התורה הקדושה מספרת לנו שהוא לא בכה במקרה, אלא שלא יכול היה להתאפק מלבכות - זאת משום שכל מהותו היתה בכי!

גם אמו של יוסף הצדיק - רחל אמנו ע"ה כל מהותה היתה בכי ודמעות, עד שהקב"ה הוצרך לומר לה: "מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה" - ויש להבין סודם של דברים.

בכי - תכונה יהודית

ידוע שיוסף הצדיק מבטא את המציאות של עם ישראל, של כל יהודי באשר הוא. ואם התורה מספרת לנו שיוסף הצדיק בוכה, למדנו מכך שהבכי הינו תכונה יהודית.

הבכייה המדוברת אינה נובעת בשל צרה או בעיה כלשהי, הנהגתו של יוסף הצדיק היתה שבכל מעשה שעשה מתחילה ועד סוף הוא בכה, גם כשלא היתה לו שום צרה וצוקה. 

כאשר ראה שאחיו מתחרטים הוא בוכה, מה יש לו לבכות? עליו לשמוח! הוא פוגש את בנימין אחיו שלא ראהו מעולם ואחר כך את אביו האהוב, מדוע עליו לבכות?

למדנו מכך שיהודי מטבעו בוכה! בדורנו דור יתום מי נקרא "בחור מקולקל"? הצופה בסרטים לא כשרים וכדומה, אבל בדורות קודמים, כשרצו לומר על בחור שירד מן הדרך, היו אומרים: "הוא לא בוכה ב"והוא רחום"... 

בעולמנו המודרני, כמעט לא בוכים. אפילו בלוויות מי שנותן קולו בבכי אלו רק נשים בודדות, אבל בזמנים של פעם יהודים היו בוכים רבות, כמעט בכל הזדמנות.

הבכי - אות של חיים

ומדוע באמת כל כך חשוב הוא לבכות? ננסה לבאר זאת בהקדם משל:

המוני אנשים מתקהלים ברחוב. במרכז ההתקהלות שרוע ילד על הכביש כשהוא מחוסר הכרה. הקהל סביבו אובד עצות, לא יודעים מה לעשות בו והם ממתינים בכיליון עיניים לבואה של ה"עזרה ראשונה".

לפתע מתפרצת אל תוך המעגל אשה. ניגשת לילד השוכב בעיניים עצומות, והיא סוטרת לו על לחיו פעם ועוד פעם, אחר כך שופכת עליו ספל מים ומנענעת אותו בחזקה.

לפתע פותח הילד את עיניו, מביט בהמולה שסביבו ורואה את האשה על ידו, או אז קורא הוא בקול חלוש: "אמא, אמא", ומתחיל לבכות. לאט לאט ההמונים נרגעים ומתפזרים כל אחד לדרכו, סמוכים ובטוחים הם לאחר ששמעו את בכי הילד שהוא יצא מכלל סכנה.

עלינו לשאול את עצמנו: מדוע בכה הילד? למה הוא לא צהל משמחה כאשר פקח את עיניו וזיהה את אמו בקרבתו?

התשובה היא: כל עוד הינו חסר הכרה, הוא אטום אינו מגיב וגם לא מכיר, הבכי הוא סימן ואות שהראש התחיל לפעול אצלו, שהכרתו שבה אליו, והוא מודע לנעשה סביבו. הבכי הינו אות של חיים!

ברגע שתינוק נולד ויוצא לאוויר העולם הוא משמיע בקול רם את בכיו, כך יודעים הסובבים כי הוא חי ונושם. הבכי שלו מבשר לנו חיים.

זהו אפוא טיבו של הבכי - אות של חיים, סימן ללב חי חש ומרגיש!

הדמעה - כנגד ניסוך המים

אחרי דברי הפתיחה הללו נביא מקורות לחשיבותן של הדמעות. 

רבינו יונה זצ"ל כותב (שער העבודה אות י"א): "והדמעה היא כנגד ניסוך המים שהיו מנסכים על גבי המזבח". וכן כתב בפירוש התפילה להר"י בר יקר זצ"ל (פירוש על נפילת אפים): "כי הדמעה כוחה היא כנגד ניסוך המים". וכבר כתב הגאון הרב האבן עזרא זצ"ל בשיר "לך אלי": "אנסך את דמעי לך".

המתקת הדינים על ידי בכיה 

ובשו"ת רב פעלים (ח"א סוד ישרים סי' ג) האריך בסוד הבכי מרבינו האריז"ל, וסיים בזה"ל: "הראית לדעת ענין הבכיה הוא שבזה מתמתקין הדינין, גם גורם התעוררות גדולה למעלה והרחמים מתרבין. גם מבואר בדברי רבינו האריז"ל בפירוש כי כאשר האדם בוכה ומוריד דמעות יכוון למתק הדינין, ודי בזה".

ובספר יסוד ושורש העבודה כתב: "ומה טוב אם יוכל להוריד דמעות בעת אמירת הסליחות, כי "שערי דמעה לא ננעלו", וחביבין הן דמעותיו של אדם לפני הבורא יתברך שמו יותר מכל התפילות, כנזכר בגמרא הקדושה ובזוהר הקדוש והתיקונים במקומות רבים".

בקשתינו - בזכות הדמעות!

המשגיח הגאון רבי נתן וואכטפויגל זצ"ל כותב דבר נפלא: הרי ידוע שמיום שנחרב בית המקדש מחיצה של ברזל מפסקת בין ישראל לאבינו שבשמים, אך "שערי דמעות לא ננעלו" - דמעות בכוחן לשבור את כל המחיצות!

בפיוט הנאמר בתפילת נעילה אומרים אנו: "יהי רצון מלפניך שומע קול בכיות שתשים דמעותינו בנאדך להיות, ותצילנו מכל גזירות אכזריות כי לך לבד עינינו תלויות". 

ויש להתפלא מאוד, הלוא אנו עומדים לאחר יום שכולו תפילה, התפללנו כבר את כל תפילות היום הקדוש - ערבית, שחרית, מוסף ומנחה ועתה בעיצומה של תפילת נעילה מוצא לו הפייטן לנכון להתחנן שהקב"ה יצילנו מכל גזירות רעות ואכזריות רק מפני דמעותינו, ומה עם כל התפילות ששפכנו שיח לפניו במשך היום כולו? 

אין זאת אלא משום שקבלת התפילה תלויה בהתקרבות לקב"ה ואין לך התקרבות יותר מדמעות, ורק באמצעותן מתקבלות התפילות! זו הסיבה שאנו מתחננים לפניו ש"תשים דמעותינו בנאדך להיות ותצילנו מכל גזירות אכזריות" - בזכותן של הדמעות.

המשגיח רבי נתן זצ"ל מסיים ואומר: הרוצה להשיג כל דבר הן בגשמיות והן ברוחניות אי אפשר להשיגו רק על ידי תפילה, והתפילה מתקבלת באמצעות הדמעות והבכי שהם הגילוי פנים והקירוב של הקב"ה ואז תתקבל תפילתו.

דמעות הן יהלומים - "אף על פי ששערי תפילה ננעלו שערי דמעות לא ננעלו".

אין לתאר ואין לשער ערכן של דמעות!

הגאון רבי שמשון פינקוס זצ"ל נהג לומר: 

פעמים רבות ביום הכיפורים - הגברים מצויים כל היום בבית הכנסת ומתפללים בקדושה ובטהרה, ואילו הנשים נאלצות להישאר שעות רבות בבית עם הילדים הקטנים. 

אשה שנותרת בבית ביום הקדוש מרגישה את עצמה אומללה לעתים, לא ניתנה לה אפשרות להתפלל בבית הכנסת, היא נוטלת סידור, מתחילה להתפלל ומדי פעם מורידה מעיניה דמעה...

אין לתאר ואין לשער ערכן של דמעות אלו! הם מסוגלים לפתוח את כל השערים!

וכבר כתוב בספר חסידים (אות ק"ל): יש אדם שאינו זכאי שיקבל המקום תפילתו, אלא בעבור תוקף תחנונים ודמעות עינו אשר תמיד בוכה ומתחנן.

(נ.ב. עוד סיפור מופלא שהתרחש עם הרב שמשון פינקוס זצ"ל, שע"י דמעות האשה להשי"ת בעלה עזב עבודתו בטרקטור ופנה ללמוד תורה בבית המדרש! לצפיה מפי הרב שליט"א: בלי תפילה לא מקבלים - חלק צ''ז 09.10.2024)

הקושי נוצר כדי להביא על ידו את הישועה

לאחר שנוכחנו לדעת כי הקב"ה מקבל את התפילות על ידי דמעות, נוכל להבין מדוע הוא ברוב טובו וחסדו גורם איזה שהוא דבר צער וצוקה לאדם - בכדי שעל ידו יוריד דמעה אחת מעיניו ועל ידי זה יוכל להפיק להם ישועות. זאת משום שטבע האדם הוא שכאשר נמצא בשלוה אינו בוכה ולא נאנח, רק כתוצאה מהצרות הוא פונה בבכיות להשם יתברך.

ואכן על הפסוק (שמות ב, ו): "ותפתח ותראהו את הילד והנה נער בוכה" איתא במדרש רבה (שמות א, כד): "בא גבריאל והכה למשה כדי שיבכה ותתמלא רחמים עליו ותחמול עליו, כיון שראתה אותה בוכה חמלה עליו".

הקב"ה רוצה לעתים להוציא מאיש ישראל דמעה אחת כדי שעל ידה יזכה לישועה.

מה יש בבית גנזיו של הקב"ה?

בוא וראה את חשיבותן של הדמעות: 

מובא בגמרא במסכת שבת (דף קה:) שהמוריד דמעות על אדם כשר הקב"ה סופרן ומניחן בבית גנזיו. ויש להבין, מדוע קיים צורך להחביא את הדמעות ב"בית גנזיו", וכי יש לחשוש מגנבים שיטלו אותם?

אמנם ביאור הדבר אמר המשגיח הגאון רבי נתן זצ"ל: המכוון ב"בית גנזיו" שהדמעות מגיעים לפני ולפנים, באמצעותן ההתקרבות היא הגדולה ביותר!

וכן איתא במסכת חגיגה (דף ה:): "במסתרים תבכה נפשי" - אמר רב שמואל בר איניא משמיה דרב: מקום יש להקב"ה ומסתרים שמו". 

"מסתרים" - הוא המקום הפנימי ביותר, מי שמגיע לאותו מקום מסוגל לפעול הכל! וזה באמצעות הדמעות!

כוחן של דמעות - יצירת ברכה

כעת נביא מקורות לכוחות השונים והעצומים הטמונים בדמעות - כגון השפעה של ברכה, הצלה מהפורענות, החרבת והשמדת האויבים, ביטול ומחיקת גזירות רעות וכפי שיתבאר להלן.

כתוב בפרשת תולדות (בראשית כז, לז - לט): "ויען יצחק ויאמר לעשו הן גביר שמתיו לך וכו' ולכה אפוא מה אעשה בני ויאמר עשו אל אביו, הברכה אחת היא לך אבי ברכני גם אני אבי וישא עשו קולו ויבך, ויען יצחק אביו ויאמר אליו הנה משמני הארץ יהיה מושבך".

השאלה מפורסמת: הלא זה עתה אמר יצחק אבינו ע"ה שלא נותרה לו ברכה עבור עשו - "ולכה אפוא מה אעשה", כיצד השתנו הדברים תיכף ובכל זאת הוא המציא לו ברכה?

בספרים הקדושים תירצו: אמנם לאחר הענקת הברכות ליעקב אבינו ע"ה לא נותרה באמתחתו עוד ברכה עבור עשו, אבל מכיון שנשא עשו את קולו בבכייה, יש בכוחה של הבכייה לפתוח שערים חדשים שהרי "שערי דמעות לא ננעלו", ונוצרה עבורו ברכה חדשה ומחודשת שלא היתה קיימת בעולם קודם לכן.

דבר נפלא למדים אנו: אם עשו הרשע שהיה גיהנם פתוח מתחתיו, מכל מקום באמצעות כמה דמעות נוצרה עבורו ברכה מן השמים, קל וחומר באיש מישראל, שכוחו בפיו ובתפילתו ויש בידו זכות אבות, אם רק יזיל דמעה לפני הקב"ה, יוכל להגיע באמצעותה עד לכיסא הכבוד, ולפעול אצל הבורא יתברך ככל רצונו.

זהו כוחן של דמעות!

הדמעות מצילות מן הפורענות

בראש השנה תוקעים אנו מאה תקיעות בשופר, על אף שמן התורה כידוע די בשלושים תקיעות. וטעם הדבר מובא בתוספות במסכת ראש השנה (דף לג: ד"ה שיעור): מאה תקיעות הן כנגד מאה בכיות ויבבות שיבבה אם סיסרא כאשר בושש לבוא לאחר שנהרג במלחמתו עם ישראל, וכמו שכתוב בפסוק (שופטים ה, כח): "בעד החלון נשקפה ותייבב אם סיסרא בעד האשנב מדוע בושש רכבו לבוא מדוע אחרו פעמי מרכבותיו".

מאחר ואם סיסרא יבבה ומעיניה זלגו דמעות מדאגתה לבנה צריכים אנו להעמיד מליצי יושר כנגד אותן יבבות. ויש לנו להקדיש בזה מעט התבוננות: 

סיסרא היה בעל כח רב ועצום, גבורתו היתה למעלה מהרגיל, במדרש (ילקוט שופטים רמז מג) מסופר: כשהיה בן שלושים בלבד כבש בכוחו את כל העולם, את החומות הבצורות אשר הקיפו את המדינות בהן לחם, היה מפיל בקולו! 

כאשר היה יורד לרחוץ בנחל קישון, היה מעלה בזקנו כמות של דגים המספקת לסעודתם של כמה וכמה אנשים - כה חזק, גיבור וגדול היה, עד שבזקנו העבות היו נתפסים ועולים דגים רבים מן הנחל. 

אם הרים קולו על חית השדה, היא לא היתה מוצאת עוז בנפשה לזוז ממקומה, רק עמדה על עמדה עד אשר ניגש אליה ותפסה. וכן מסופר עוד רבות על רוב חזקו וגבורתו שלו ושל צבאו.

ועם מי הוא יצא להילחם? בעם ישראל! מזימתו היתה להשמיד ולעקור את עם ישראל מן העולם ח"ו, ולולי השי"ת שהיה לנו ולחם את מלחמתנו - היה עולה זממו בידו, שכן בדרך הטבע לא היה כל סיכוי לעמוד כנגד צבאו האדיר והמיומן.

שואל הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל: למי אכפת בכלל מדמעותיה של אם סיסרא, רשע מרושע, אשר עורך מלחמה נגד ישראל להורגם? בנה המושחת נלחם בישראל, ומצא במלחמה את מותו, והיא דואגת ומייבבת... את מי זה מעניין בכלל ומה נוגע לנו הדבר? 

למדים אנו שאין הדבר כן, אלא מלאך עומד וסופר כל יבבה - עד למאה היבבות שבקעו מפיה. והמספר נרשם לפני הקב"ה, ועד עצם היום הזה אנו זקוקים עדיין להעמיד זכויות כנגד אותן דמעות ועל כן תוקעים אנו מאה תקיעות ביום הקדוש כנגד אותן מאה יבבות!

ומזה ניתן לנו ללמוד בקל וחומר כאשר מדובר בדמעות טהורות הנובעות מלב של אם יהודייה אשר פונה לאבינו שבשמים בתפילה ובקשה.

נורא למתבונן עד היכן מגיע כוחן של דמעות!

הדמעות משחיתות את הסכינים והחרבות המונפות עלינו לרעה!

בפרשת העקידה נאמר (בראשית כב, יב): "ויאמר אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה". שואל על כך הילקוט (שם רמז כא): "וסכין היכן היה? ולמה "אל תשלח ידך"? אלא נשרו שלוש דמעות ממלאכי השרת על הסכין ונשחת הסכין".

הגאון רבי חיים זייצ'יק זצ"ל הוכיח מכך מה גדול כוחן של דמעות: נתאר לעצמנו שהיינו שופכים דמעות מעומק לבנו על צרותינו וצרות אחינו ועל צרות הכלל, אילו היו דמעותינו נושרות ונוטפות, היו הן משחיתות ומקהות את כל הסכינים והחרבות המונפות עלינו ועל כל אחינו כל בית ישראל לרעה.

למדנו על כל פנים שבאמצעות הדמעות ניתן לנטרל ולהשחית את כלי הזיין המכוונים נגדנו.

"ראוי להעביר הדמעה על מצחו ועל פניו, ששם נרשמים העוונות"...

ואם בכוחן לסלק את המשחיתים הגשמיים, הן יכולות גם להסיר את המקטרגים הרוחניים על האדם. 

ובנותן ענין לצטט את לשונו הנפלאה של בעל הראשית חכמה זצ"ל (תשובה ה, ט) בענין זה: 

"גם יכוין לבכות, למחות המקטרגים עליו, כי העובר עבירה אחת קנה קטיגור אחד, וכאשר יצייר עליית נשמתו למעלה. וכמה קיטרוגים מקטרגים עליה ודוחים אותה לחוץ, ראוי שיבכה ויתאבל ויבוש מחטאתיו, ועל ידי הדמעה מתבטלים קיטרוגיו, וכמו שכתב הפייטן: "אנסך את דמעי לך, מחה חטאתי בדמעתי". ולכן ראוי להעביר הדמעה על מצחו ועל פניו, ששם נרשמים העוונות".

נפלא מאוד!

בכוחם של דמעות לקרוע את גזר הדין

תא וחזי מה שכתב הזוהר הקדוש (ויחי רכג, א) על כוחם של דמעות: 

"כל בר נש דאושיד דמעין קמיה דקב"ה, אף על גב דאתגזר עליה עונשיה - יתקרע, ולא יכול ההוא עונשה לשלטאה ביה - מנלן מלאה" (וזהו שלמדנו, כל אדם המוריד דמעות לפני הקדוש ברוך הוא אף על פי שכבר נגזר עליו העונש, יקרעו את הגזר דין, ולא יוכל העונש לשלוט עליו. מאין לנו זה - מלאה).

הרי שהדמעות מסוגלות לבטל ולשנות את הנגזר בבית דין של מעלה. ומהיכן למדנו זאת? מלאה אמנו ע"ה! מה הכוונה?

כתוב בפסוק (בראשית כט, יז): "ועיני לאה רכות". מדוע היו עיניה רכות? אומרים חז"ל במסכת בבא בתרא (דף קכג.): היא היתה שומעת על פרשת דרכים בני אדם שהיו אומרים שני בנים יש לה לרבקה, שתי בנות יש לו ללבן, גדולה לגדול וקטנה לקטן. והיתה יושבת על פרשת דרכים ומשאלת: גדול מה מעשיו איש רע, מלסטם בריות, קטן מה מעשיו, איש תם יושב אוהלים והיתה בוכה עד שנשרו ריסי עיניה.

אמר המשגיח דלייקוואוד הגאון רבי נתן וואכטפויגל זצ"ל, כאן למדונו חז"ל מה עוצם כוחן של דמעות! לאה אמנו ע"ה יודעת שהיא עתידה ליפול בחלקו של עשו, כך נגזר ארבעים יום קודם יצירת הוולד! אך היא לא מרפה ובוכה עד שנשרו ריסי עיניה ובכך משנה את הגזירה!

מכאן למדנו שאם האדם זקוק לישועה, יש בכוחם של הדמעות להושיע! כי זהו טבען לשבור את כל המחיצות!

דמעותיו של הגאון רבי שמחה בונים מפשיסחא זצ"ל 

הגאון רבי שמחה בונים מפשיסחא זצ"ל הגיע פעם לרבו החוזה מלובלין זצ"ל בערב ראש השנה בכדי לקבל את ברכתו לקראת השנה החדשה. החוזה זצ"ל בירך אותו כבקשתו אך להפתעתו הוסיף ואמר לו: דע לך כי לפי מה שאני רואה צפויה לך שנה קשה מאוד בפרנסה, אתה תפסיד את כל כספך ולא ישאר לך מאומה!

וכאשר אמר החוזה זצ"ל - כך הוה! עבר חודש ועוד חודש, ואט אט הכסף שלו אזל עד שלא היה לו בכדי להביא טרף בפיהם של בני ביתו. בצר לו, החליט רבי שמחה בונם זצ"ל לצאת למסע רחוק ולתור אחר עבודות מזדמנות, שמא תצליח יוזמתו ויוכל לקבץ פרוטה לפרוטה ולהאכיל את בני ביתו הרעבים. אלא שגם יוזמתו זו לא עלתה יפה, ולא שרתה ברכה והצלחה במשלח ידיו.

באחד הלילות בהיותו בארץ נכר, הוא ישב ובכה כל הלילה ממעמקי הלב, וביקש שירחמו עליו מהשמים להשפיע לו שפע גשמי למען יוכל לשוב לביתו ולהביא טרף בפי עולליו.

למחרת, ארז את חפציו ורצה לחזור לעיר מגוריו, בהיותו סמוך ובטוח על עזרתו מעם ה'. ואכן, באותו יום הזדמנה לידו הזדמנות נפלאה והוא הרוויח עד שחזר ונתעשר כבתחילה. 

כאשר חזר למעון קדשו של רבו החוזה מלובלין זצ"ל וסח לו את כל אשר ארע, השיב לו רבו החוזה זצ"ל, כי כשיש גזירה מן השמים הגזירה מתקיימת, אך הבכיות שלך - קרעו את הגזירה, כי "שערי דמעות לא ננעלו"!

"אילו בכיתם בכיה אחת עד שאתם בציון - לא גליתם"

לאחר שביררנו את חשיבותן וכוחן של הדמעות, נדגיש בזה נקודה חשובה:

יש אשר חושבים כי מוכרחים להזיל "ים דמעות" על מנת לפעול ישועות, אבל האמת יורה דרכו שדי בדמעה אחת היוצאת מעומק הלב בכדי להמשיך על ידה שפע של ישועות וברכות לרוב.

וכך מבואר במדרש שוחר טוב (תהלים קלז): כאשר ירמיהו הנביא נפרד מכלל ישראל שהלכו לגלות בבל געו כולם בבכיה וצווחו: "רבינו ירמיה הרי אתה מניחנו"?! ירמיה הנביא ענה להם: "מעיד אני עלי שמים וארץ, אילו בכיתם בכיה אחת עד שאתם בציון לא גליתם".

דייק מכאן המשגיח רבי נתן וואכטפויגל זצ"ל: מספיק "בכיה אחת", אילו היו בוכים אותה מעומק הלב, אם זו היתה דמעה איכותית ומושלמת - ניתן היה באמצעותה למנוע את כל הגלות והחורבן!

"קול בכי" גם יכול לפעול ישועות!

ומצינו חידוש נוסף בספרים הקדושים: 

גם אם האדם אינו בר הכי להוריד דמעה של ממש, ישמיע לפחות "קול בכי", ועל דרך מה שאנו אומרים בסליחות "שומע קול בכיות". גם לקול הבכי יש כוחות וסגולות לפעול לקבלת התפילות לרצון.

"יכלול כל אדם את תפילתו עם בכיות הילד"

הרחבה נוספת מצאנו בזה.

הגאון רבי אליהו גוטמאכער מגריידיץ זצ"ל מביא בהגהותיו למסכת שבת (דף קל.) בשם ספר עוללות אפרים (סי' תטו): בכיית התינוק הנימול מייסורי המילה, יש בה סגולה מיוחדת להעלות את התפילות שמתפללים באותה שעה, כי קול בכי של תינוק עולה בלי מונע, ולכן יכלול כל אדם את תפילתו עם בכיות הילד. ומסיים שם את דבריו במילים הבאות: "והוא עצה נפלאה"!

הרי לנו כי יש בכוחו של הבכי להשפיע גם כאשר אחרים כוללים את תפילתם יחד עמו, וכך גם תפילותיהם מתקבלות!

נפלא!

דמעות יש לנצל!

יתירה מזו נוכל ללמוד מן המסופר על הגאון רבי ברוך בער זצ"ל: 

בהיותו ילד קטן הכה אותו אביו על משובתו והוא התחיל לבכות בכי תמרורים. תוך כדי הבכי הוא נטל סידור בידו והתחיל להתפלל תפילת מנחה. שאל אותו אביו: זה העיתוי להתפלל מנחה? ענה לו רבי ברוך בער זצ"ל: הרי ממילא אני בוכה, לא עדיף שאנצל את הדמעות בכדי להתפלל תפילת מנחה?!

אומר הגאון רבי שמשון פינקוס זצ"ל: לרבים מאתנו יש מדי פעם כאב לב כתוצאה מבעיות בפרנסה, חינוך הילדים, בריאות, שלום בית וכיוצא בזה, עלינו לדעת כי "כאב לב" הוא מצרך יקר מאוד, יהלום שכדאי לנצל אותו.

כשקורה וכבר בוכים מסיבה כלשהי - יש לנצל את הדמעות לתפילה מעומק הלב - תפילה עם דמעות.

נפלא מאוד!

העולה לנו למעשה: לעתים אדם מיואש חלילה מהמצב אשר הוא נתון בו, אך עליו להתחזק - אין להתייאש, יש קול בכיה! אשר בכוחו לפעול ולשנות כל דבר!

"דמע הוא התחלת המיתה"

עתה נעמיק במהותן של הדמעות ומדוע הן נצרכות לו לאדם, ומהיכן נובע מקורם.

המהר"ל זצ"ל בחידושי אגדות (מס' ב"ב דף טו.) מתייחס לנקודה זו וכך הוא כותב: "דמע הוא התחלת המיתה, שהדמעות יוצאים מן האדם והולכים, ודבר זה התחלת סילוק גוף כי הם כיליון כוחו, ולכך הוא התחלת מיתתו".

בספר להעיר להורות ולהשכיל (ח"א עמ' קסח) מבאר את הדברים: הדמעות אינן רק נוזלים היוצאים מארובות העיניים, אלא יש בהם כח של מסירות נפש. כאשר האדם בוכה הוא ממית חלק מעצמו!

ואם כך הם פני הדברים - ראוי לו לאדם שלא ימית את עצמו על דברים שפלים, כי אם על עניינים חשובים באמת. 

"דמע" - דם עין

ואכן כך דרשו דורשי רשומות: המילה "דמע" מורכבת היא מ"דם עין" כלומר, הטיפה היוצאת מן העין כשאדם בוכה - בעצם היא דם. וכמו שביאר המהר"ל זצ"ל שחלק מחיותו של אדם יוצאת כאשר הוא דומע.

וכעין זה כותב גם החתם סופר זצ"ל (דרושים ואגדות דרוש נ') ואומר, כי ידוע שדמעות העיניים באות מדם הלב המתהפך למים על ידי דאגה ושברון רוח, וכמו שכתוב (איכה ב, יט): "שפכי כמים לבך".

למדנו אם כן שהדמעות נובעות מעומק נפשו וגופו של האדם והם חלק ממהותו ועצמותו.

הדמעה עמוקה יותר מתפילה רגילה

הגאון רבי חיים זייצ'יק זצ"ל (ספר אור חדש פ' ויצא) מבאר על פי הדברים כי זו הסיבה שדמעה עמוקה יותר מתפילה רגילה. הדמעה היא פרי של מחשבה מיוחדת, הרהור שצלל לעומק הנפש, וכתוצאה מזה מתהווה ורותחת הדמעה. 

הדמעה היא זיכוך מעולה של התפילה שנוצרה אצל אדם באמצעות שברון לבו, ולפיכך משמשת כמפתח מובחר לשערי שמים שננעלו.

אין דמעה הולכת לאיבוד!

יסוד מרכזי נוסף בסוגיית הדמעות: 

על אדם לדעת שאין דמעה ההולכת לאיבוד, אלא כל דמעה מוכרחת לפעול, במוקדם או במאוחר! 

במדרש רבה (וארא יב, ב) מבואר שהקב"ה הפסיק להמטיר את הברד במצרים, והוא תלה את הברד שעדיין לא ירד בשמים, ברד זה עומד מוכן ומזומן לימי גוג ומגוג - אז ימטיר עליהם ה' את מה שנותר.

שואל הגאון רבי חיים זייצ'יק זצ"ל קושיא עצומה: וכי חסר מים או ברד למעלה עד שהיה צריך הקב"ה לשמור הקולות והברד? 

מיישב הרב זצ"ל: הברד והקולות הללו לא נוצרו מאליהם אלא מזעקות השבר של עם ישראל, הם נרקמו מדמעותיהם הרותחות! דמעה יהודית, אנחה יהודית, זעקה יהודית, אי אפשר להם שיאבדו. הקב"ה שומר אותה באוצרו הטוב ובבוא העת יפרע באמצעותם משונאי ישראל.

למדנו לדרכנו: אין דמעה ההולכת לאבדון!

"אין בחורים חלשים"!

מסופר על רבינו החזון איש זצ"ל: עלתה לפניו הצעה לייסד ישיבה לבחורים חלשים, רבינו זצ"ל הודיע שהוא מתנגד לכך נחרצות, משום שאין מושג כזה "בחורים חלשים". מדוע? מפני שאין לך בחור אשר אימו או סבתו לא שפכו עליהם דמעות!

סיפר הגאון רבי מיכל יהודה ליפקוביץ זצ"ל בענין זה: הכרתי אישית משפחה שנולדו לה כמה בנים, כולם הלכו בתלם - בתלמוד תורה, בישיבה קטנה ובישיבה גדולה, הכל הלך "גלאט" וההורים היו מאושרים ושמחים.

ואז נולד להם בן, ומהרגע הראשון נערמו עמו קשיים, בלימודים, בהתנהגות, בחברה - מאומה לא הלך חלק. ההורים היו באים כסדר להתייעץ עמי, רבות הדמעות שהזילו, וכך נמשך הדברים שנים על גבי שנים.

היום - אמר הגאון רבי מיכל יהודה לפקוביץ זצ"ל - כל הבנים כולם הולכים אמנם בדרך ה', אבל אין אחד מהם שלא יצא לעסקיו, היחיד ש"כולו תורה" ונתגדל לאילנא רברבא, הוא אותו הילד שהיה לו קשיים מרובים, ולכן הוריו שפכו עליו דמעות כמים!

הבכי של הגאון רבי רפאל ברוך טולידנו זצ"ל

וכן מסופר על הגאון רבי רפאל ברוך טולידנו זצ"ל: 

כאשר עלה ממרוקו נשאל כיצד זכה להקים כזה שבט של תורה בגולה - בנים ונכדים גדולי תורה ויראה כנגד כל ההשכלה ובתי הספר של תנועת "אליאנס" אשר עשתה שמות ביהדות ורבים חללים הפילה. 

ענה הגאון רבי רפאל ברוך זצ"ל: בכל לילה אני ואשתי היינו בוכים ומתחננים, מתפללים מעומק לב במשך כעשרים דקות להצלחת כל צאצאינו.

בכל מצב שלא יהיה, ניתן לפעול נצורות באמצעות הדמעות!

כיצד צמח התנא האלוקי רבי אליעזר בן הורקנוס? 

מקור הדברים מצינו בדברי חז"ל, וכמסופר בפרקי דרבי אליעזר (פרק א) על צמיחתו של התנא האלוקי רבי אליעזר בן הורקנוס:

מעשה ברבי אליעזר בן הורקנוס שהיו לאביו חורשין הרבה והיו חורשין על גבי המענה והוא היה חורש בטרשין. ישב לו והיה בוכה, אמר לו אביו: מפני מה אתה בוכה, שמא מצטער אתה... ישב לו על גבי המענה... אמר לו אביו: מפני מה אתה בוכה, שמא מצטער... אמר ליה: לאו. אמר ליה: ולמה אתה בוכה? אמר ליה: איני בוכה אלא שאני מבקש ללמוד תורה, אמר ליה: והרי בן כ"ח שנה אתה ואתה מבקש ללמוד תורה? אלא קח לך אשה והוליד בנים ואתה מכניסן לבית הספר. עשה שתי שבתות ולא טעם כלום עד שנגלה עליו אליהו זכור לטוב. אמר ליה: בן הורקנוס מפני מה אתה בוכה? אמר לו מפני שאני מבקש ללמוד תורה. אמר ליה: אם אתה מבקש ללמוד תורה, עלה לך לירושלים אצל רבי יוחנן בן זכאי.

עמד ועלה לו לירושלים אצל רבי יוחנן בן זכאי, ישב לפניו והיה בוכה, אמר לו: מפני מה אתה בוכה? אמר ליה מפני שאני מבקש ללמוד תורה. אמר ליה: בן מי אתה? לא רצה להגיד לו. אמר ליה: מימיך לא למדת לא קריאת שמע ולא תפילה ולא ברכת המזון? אמר ליה לאו. עמד... ישב לו והיה בוכה, אמר ליה מפני מה אתה בוכה? אמר ליה: מפני שאני מבקש ללמוד תורה. עמד ולמדו תורה. והיה אומר לו ב' הלכות כל ימות השבוע ובשבת היה חוזר עליהן... עשה שמונה ימים ולא טעם כלום, עד שעלה ריח פיו לפני רבן יוחנן והעמידו לפניו, ישב לו והיה בוכה, אמר ליה: מפני מה אתה בוכה? 

בסופו של דבר היה יושב ודורש ופניו מאירות כאור החמה, וקרנותיו יוצאות כקרנותיו של משה ואין אדם יודע אם יום ואם לילה.

מעשה זה הוא פלאי. עד גיל כ"ח לא למד מאומה, ותוך שבועיים ימים משרצה ללמוד זכה לגילוי אליהו הנביא, ודרש בבית המדרש, ופניו מאירות כאור החמה וכמשה רבינו ע"ה. כיצד יתכן דבר כזה?

התשובה מקופלת במילה אחת - דמעות! שנים עשר פעמים נאמר במדרש "שהיה בוכה". אין לך ביטוי גדול יותר לרצון כנה ואמיתי מבכי. ובאמצעות רצון אמיתי מסוגלים לחולל פלאות!

זהו כח הדמעות!

"מקום תורה" - רק באמצעות דמעות!

וכשם שנאמרו הדברים לגבי בנין האדם הפרטי, כך גם כשרוצים לבנות "מקום תורה", אין דרך לעשות זאת אלא על ידי בכיות, ההצלחה שמורה רק למי שמוריד על כך דמעות. 

וכך היה אומר החפץ חיים זצ"ל: העולם חושבים שישיבה בונים בכסף, אך לא כך הוא האמת, לבנין הישיבה יש צורך בשלושה דברים: א) שיהיה המקום מוכשר. ב) טהרת הלב. ג) דמעות. רק כך ניתן למנוע שהשטן ישלוט במעשי ידינו ונזכה להשראת השכינה.

מעמד הנחת אבן הפינה לישיבת וולאז'ין

סיפר רבה של איישישוק זצ"ל שהיה נוכח בהנחת אבן הפינה לאם הישיבות - ישיבת וולאז'ין.

"ראיתי בעיני אשר הישיבה הקדושה בוולאז'ין אשר יסדה מלאך אלוקים רבינו הקדוש הגאון רבי חיים זצ"ל יסדה על ידי תפילות ובקשות ובכיות הרבה כדמעות שליש ממש. למרבה בכייתו משך שעה ארוכה, אמרו, יכלו לגבל את החומר לאבן הפינה בדמעות הרותחות שהזיל מעיניו, ואלה הדמעות שנספגו ביסוד".

"הזורעים בדמעה ברינה יקצורו"!

כך היה גם במעמד אבן הפינה לישיבת פוניבז'. כידוע כל המעמד נערך תחת הרושם הקשה של המלחמה האיומה באירופה. הוא נפתח באמירה נרגשת של פרקי תהלים פסוק אחר פסוק. לאחר מכן הניח הגאון מפוניבז' זצ"ל את אבן הפינה ופרץ בבכי תמרורים שזעזע את כל הנוכחים ובזה נסתיים המעמד.

כשפנו ללכת אמר החזון איש זצ"ל: "כשמתחילים עם יי"ש ומגדנות ספק מצליחים ספק אין מצליחים, אבל אם זורעים בדמעה, עריבות הן הדמעות הטהורות שבוודאי יצליחו".

הזורעים בדמעה ברינה יקצורו!

עמדנו אפוא על חשיבותן של הדמעות, כוחן הגדול והעצום. ביארנו מהיכן הן נובעות ומדוע יש בכוחן לפעול, וכן הראנו לדעת שאין לך דמעה ההולכת ריקם, וכן שאין זוכים ל"תורה" - לא הפרט ולא הכלל אלא באמצעות הדמעות.

יהי רצון שנזכה להבין יסוד נפלא זה, וכפי שכתוב (מס' ב"מ דף נט.): "שערי דמעות לא ננעלו", ועל ידם נוכל לשבור כל המחיצות ולהשיג את כל משאלותינו לטובה, אכי"ר.

[קרדיט: מאמר 4 מהספר הנפלא שפורסם כאן לראשונה! ארחות דיליה, באדיבות הרב אברהם חנונו שליט"א מלייקווד - ישר כוחו! מחבר הספרים הנפלאים: אל תדיחנו, הראנו בבנינו, חנוכה דיליה, פורים דיליה, מידות דיליה, מצוות דיליה, (שבת קודש), תורה דיליה, תפילה דיליה, תשובה דיליה ועוד...].

לכתבה הקודמת: כוחו של שוחד [לחץ כאן] נתמקד באחת מתכונות הנפש היסודיות ביותר של כל אחד, תכונה שבמידה ולא מודעים אליה, עבודת ה' עלולה להיות מושפעת ממנה. והיא השוחד והשפעתו. נבאר כיצד פועלת נתינת השוחד ועד היכן כוחו להטעות את המקבלו, נביא מקורות לחומרת המעשה של קבלת שוחד, נאריך בנקודה הנוגעת מזה לעבודת ה' של כל אחד ועצות להישמר ממוקש זה!