כוחו של שוחד

נתמקד באחת מתכונות הנפש היסודיות ביותר של כל אחד, תכונה שבמידה ולא מודעים אליה, עבודת ה' עלולה להיות מושפעת ממנה. והיא השוחד והשפעתו. נבאר כיצד פועלת נתינת השוחד ועד היכן כוחו להטעות את המקבלו, נביא מקורות לחומרת המעשה של קבלת שוחד, נאריך בנקודה הנוגעת מזה לעבודת ה' של כל אחד ועצות להישמר ממוקש זה!

כוחו של שוחד

פתח דבר: 

בדברינו הבאים נתמקד באחת מתכונות הנפש היסודיות ביותר של כל אחד ואחד, תכונה אשר במידה ולא מודעים אליה, עבודת ה' שלנו עלולה להיות מושפעת ממנה מאוד. אנו מדברים על ה"שוחד" והשפעתו. 

נבאר כיצד פועלת נתינת השוחד ועד היכן כוחו להטעות את המקבלו, נביא מקורות לחומרת המעשה של קבלת שוחד, נאריך בנקודה הנוגעת לנו מזה לגבי עבודת ה' של כל אחד ואחד, ולבסוף נעמיד בפני הקורא כמה עצות כיצד להישמר ממוקש בעייתי זה.

השוחד יעוור עיני חכמים - עוורון ממש!

ראשית כל עלינו לדעת: לכל אדם ישנן תקופות ומצבים לאורך ימי חייו, בהם נגיעותיו האישיות כה גדולות, עד אשר הן המכוונות את מעשיו, ומכוחן הוא עלול לבוא לידי טעות אף בדברים הנראים ברורים ופשוטים.

התורה אומרת בפרשת שופטים (דברים טז, יט): "כי השוחד יעוור עיני חכמים", ויש לעמוד על הלשון "יעוור", הרי לא כתוב "יחסום" או "יכסה עיני חכמים". "יעוור" פירושו - עוורון ממש, כפשוטו. השוחד עוקר את עיניו החכמניות של אדם לחלוטין!

לוקח שוחד - ולאו דוקא שוחד של ממון, כי לעתים רצונותיו תאוותיו ומידותיו הרעות הם הם השוחד הגדול ביותר - הופכים אותו לעוור של ממש! הוא אינו רואה, אינו מרגיש ואינו יודע! 

ועבודת האדם היא להגביה ולרומם עצמו מעל כל אותן "נגיעות", מעבר לרצונותיו האישיים, רק כך יוכל לראות את האמת הצרופה נכוחה.

השוחד מעוור גם במילי דעלמא!

כאמור בפרשת שופטים נאמר: "ולא תקח שוחד כי השוחד יעור עיני חכמים", ואילו בפרשת משפטים (שמות כג, ח) כתיב: "ושוחד לא תקח כי השוחד יעוור פקחים".

ויש להבין מדוע בפסוק אחד נאמר שהוא מעוור "חכמים", ואילו בפסוק השני התורה מדגישה שהוא מעוור את עיני ה"פקחים", ומה באמת החילוק בין חכמים לפקחים?

ומבאר הגר"א זצ"ל שהדיין צריך להיות משכיל בשני דברים א) לידע היטב איך הוא הדין של כל דבר. ב) להיות פיקח בענייני העולם ותחבולותיו.

אומר הגר"א זצ"ל: בכל מקום שכתוב "חכמים" היינו בתורה, ו"פיקחים" היינו במילי דעלמא. ודיין הלוקח שוחד, יעוור עיני שכלו בין בחכמת התורה ובין במילי דעלמא.

כי זהו כוחו של שוחד, על ידו האדם נהיה עיוור במבטו - בין בדיני התורה ובין במילי דעלמא - כסומא בארובה!

השוחד מעוור אפילו את החכם שבחכמים! 

והרי מקרא מפורש שאין הדברים אמורים רק בבני אדם שאינם חכמים או פיקחים דיים, אלא גם בחכמים הגדולים ביותר השוחד מעביר אותם על דעתם. בוא וראה את דברי החפץ חיים זצ"ל:

אם יבוא עני ויספר לחבירו על אדם פלוני שהוא עשיר, עדיין אין זו הוכחה כי אכן פלוני - עשיר הוא. כי אולי בעיני העני נחשב לעשיר, אולם בעיני העולם אין הוא מוחזק כעשיר כלל.

אולם אם עשיר גדול מספר על אדם אלמוני שהוא עשיר, יכולים אנו להיות בטוחים כי אכן עשיר גדול הוא.

כן הוא - המשיך החפץ חיים זצ"ל - גם בחכמה. נצייר נא בנפשנו לו היה רבינו הרמב"ם זצ"ל מעיד על אדם פלוני כי הוא חכם, אין ספק כי אכן חכם גדול הוא. ואם נדמיין כי שלמה המלך ע"ה החכם מכל אדם, מעיד על אדם אלמוני כי חכם הוא, אזי נדע לבטח כי חכמתו גדולה מאוד.

לפי זה - סיים החפץ חיים זצ"ל - אדם, שהקב"ה בכבודו ובעצמו מעיד עליו כי הוא חכם, אזי אין גבול לחכמתו.

בפסוק נאמר: "כי השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים" אם כן גם חכם כזה, אשר הקב"ה עצמו מעיד עליו כי הוא חכם, בכוחו של השוחד לעוור את עיניו!

נורא!

שוחד - שהוא חד

עתה נסביר ונבאר כיצד היא דרך פעולתו של השוחד, כלומר: מדוע השוחד מסמא את עיניו של אדם ונוטל ממנו את כל פיקחותו וחכמתו.

הגמרא במסכת כתובות (דף קה:) שואלת: "מאי טעמא דשוחדא"? ומפרש רש"י זצ"ל "למה אסור ליטלו לזכות את הזכאי"? מתרצת הגמרא: "כיון דקביל ליה שוחדא מיניה איקרבא ליה דעתיה לגביה והוי כגופיה, ואין אדם רואה חובה לעצמו. מאי שוחד? שהוא חד". ופירש רש"י זצ"ל: "הנותן והמקבל נעשים לב אחד".

הסבא מסלבודקא זצ"ל אמר: מדברי הגמרא יש להסיק שפסול השוחד יסודו הוא בכח נפשי הטבוע באדם, שכאשר מקבל איזו שהיא טובת הנאה, מתקרבת דעתו אל הנותן כל כך, עד שהנותן והמקבל נעשים לב אחד כדברי רש"י זצ"ל. שכלו של המקבל לוקה בעיוורון, ואין במאזני הגיונו כל מסוגלות לראות חובה לנותן וכח השיפוט שלו מתבלבל ודבריו יוצאים מסולפים מן האמת.

יסוד זה - שאדם הלוקח שוחד נהיה נוגע בדבר ואינו רואה חובה לעצמו - מבואר גם מדברי הגמרא במסכת שבת (דף קיט.): "אמר מר בר רב אשי פסילנא ליה לצורבא מרבנן לדינא. מאי טעמא דחביב עלי כגופאי ואין אדם רואה חובה לעצמו".

שוחד "שהוא חד" - כל מעשיו מודרכים רק על ידי הנגיעה!

המשגיח הגאון רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל ביאר הדברים בסגנון שונה מעט (אור יחזקאל מידות עמ' רטו), וכך הוא כותב: 

"נעיין בענין השוחד, ונראה היאך למדונו חז"ל מהות ענין השוחד. לשון "שוחד" פירושו שחד הוא עם הנגיעה. שבעת שיש לאדם נגיעה מתבטלים כל הכוונות והמטרות האחרות וכל מעשיו מודרכים רק על ידי הנגיעה והיינו שחד עם הנגיעה. 

ואל נחשוב שדוקא נגיעה גדולה נקראת נגיעה. אלא ראה שם בגמרא (מס' כתובות דף קה:) שאף דבר קל הופך את האדם לנוגע, כאחד שהוריד נוצה מעל כתיפו של הדיין".

"אני כבר ארוץ אליכם לשאול מה עלי לעשות"... 

ובנותן טעם להביא את המסופר על הרב מבריסק זצ"ל: בתקופה בה פתח את ה"כולל" שלו בירושלים, הוא סירב לקבל עבורו כל תמיכה שהיא מכספי המדינה, ובקושי רב הוא השיג את המלגה מידי חודש בחודשו לאברכי הכולל. 

קבוצת עסקנים הגיעה פעם לביתו, ומתוך הערכה למידת האמת שלו שלא ידעה פשרות, הם הציעו לו תמיכה ממונית מקרן ציבורית מפלגתית או ממשלתית. "אנחנו יודעים" - הסביר אחד מהם - "כי סירובו של הרב ליהנות מתמיכה שמקורה אינה באנשיו, הוא מחמת חששו כי בעקבות העזרה יבואו הנחיות כיצד לנהוג בישיבה, כיצד להתיחס לערכים ציוניים כמו "יום העצמאות" וכדומה, אך אנחנו מבטיחים כי לא נכפה את דעתנו וכי הכסף ינתן על מנת שלא תהיה כל התערבות בהחלטותיו ובהשקפותיו של הרב".

הרב מבריסק זצ"ל, חייך כלפי אנשי שיחו והפטיר: "אם אסכים לקבל מכם כסף, לא תצטרכו לבוא אלי ולהעניק לי עצות כיצד לנהוג, אני כבר ארוץ אליכם מעצמי כדי לשאול מה עלי לעשות"...

השוחד מהפך דעתו של האדם מן הקצה אל הקצה ברגע קט 

ועד כמה ה"נגיעות" (שהם הם השוחד הגדול ביותר) יכולים להפך את דעתו ועמדתו מן הקצה אל הקצה ברגע קט, יכולים ללמוד ממעשה שהיה, וכפי שסיפר פעם הסבא מנובהרדוק זצ"ל (ספר מדרגת האדם מאמר דרכי התשובה):

"כשהייתי במדינה חוצה לנו במקום אחד אצל איש נכבד, אמר לי אותו האיש שאסור לאכול משחיטת שוחט פלוני, יען כי לפי דעתו נוטה הוא לאפיקורוסות, והביא לי הרבה ראיות לזה מנסיונות מוכיחים על השערתו, ובא מן הראיות למסקנא שאסור לאכול משחיטתו"...

"ועל פי הדין" - אומר הסבא מנובהרדוק זצ"ל - "לא היה לי לחוש עליו מכמה טעמים. יען כי הוא קרוב, עד אחד, ואינו שוה בשוה עימו, ועוד".

"ואמרתי לו" - ממשיך הסבא זצ"ל - "עדות שלך עליו אין אני מחוייב לקבל, אבל אתה, אסור לך לאכול משחיטתו כי "שויה אנפשיה חתיכא דאיסורא". מיד אמר: אמת לא אוכל ממנו. בתוך כדי דיבור התחרט, והפך את דבריו בזה הלשון: וכי אני אומר שהוא ודאי אפיקורוס? אני אומר שנוכל לחוש עליו וצריכים אנו לבדוק אחריו, וכה חזר בכל דבריו, ועשה ספק מודאי בכל דבריו. והיה נראה בחוש איך שקודם הנגיעה ליקט כל הראיות והסברות לעשותו כאפיקורוס, וכאשר השיג הנגיעה לצד אחר, הפך את כל טענותיו לכף זכות.

כה עושה הנגיעה את האדם להפכפך ולאיש של סתירות והפכיות אל איזה צד שרוח הנגיעה הולכת שמה הולכים אחריו השכל וחייליו, ולא יוכל למצוא בהתורה יותר מרצון הנגיעה יען כי לא יוכל להוציא ראשו חוץ מחוג הנגיעה".

[שיעור מהרב שליט"א: שוחד ותמיכה מרשעים חלק א']

"אבן חן השוחד בעיני בעליו אל כל אשר יפנה ישכיל"

וכמה נאים בענין זה דברי המלבים זצ"ל על הפסוק במשלי (יז, ח): "אבן חן השוחד בעיני בעליו אל כל אשר יפנה ישכיל", כלומר: השוחד דומה ל"אבן חן" בעיני בעליו - ישנה אבן אשר סגולתה להעלות חן על נושאה, ומי שהאבן בכיסו נדמה לו בעיניו שאינו צריך לשום השתדלות כי "אל כל אשר יפנה ישכיל" - כי ימצא חן בכל מקום ובעיני כל איש.

וכן מי שנותן שוחד לא יעסוק כלל לסדר טענותיו על מנת שיזכה במשפט, כי סומך עצמו על סגולת האבן שיעלה חינו בעיני השופט לעשות רצונו. ו"השוחד יעוור עיני חכמים" כמו שהאבן חן מעוור עינים מבלי הבט אל הראוי כי נושא חן בחינם.

זוהי מהות השוחד - כאבן חן בעיני בעליה!

עד היכן כוחו של שוחד?

בוא וראה עד היכן כוחו של שוחד, והוא דבר הנוגע לכולם בלי יוצא מן הכלל, בלי קשר למצבו ומדרגתו הרוחניים.

הזכרנו את הפסוק: "ולא תיקח שוחד כי השוחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים". בספר אמתחת בנימין (קהלת ז, ז) דקדק מפני מה מתחיל הכתוב בלשון יחיד "ולא תיקח שוחד", ומסיים בלשון רבים "יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים". 

עוד יש להבין מדוע כאשר דיין אחד מתוך בית הדין נוטל שוחד הדבר מקלקל את המשפט כולו, הלוא ישנם עוד שני דיינים שלא נטלו שוחד והם יפסקו לגופו של דבר, ובכל מקום הולכים אחר הרוב.

ובהכרח מלמדת אותנו תורתנו הקדושה - הדיין המשוחד יעוור את עיני חכמים, כלומר, יטעה ויבלבל את שני הדיינים האחרים וימשכם לומר כדעתו, עד שיפסקו שלא כדין. וזה הפירוש "ויסלף דברי צדיקים", כי הרי מי שלוקח שוחד איננו צדיק, אלא הכוונה שמי שלקח שוחד, יקלקל את חבריו הצדיקים לפסוק שלא כדין.

נמצא שקבלת שוחד של דיין אחד עלולה להטות את הדין של הרכב בית הדין כולו!

עד היכן שוחד דברים?

ישנו שוחד שאינו נתינת ממון או הנאה מוחשית, אלא גם הנאה קלה ואפילו שוחד דברים.

הגמרא במסכת כתובות (דף קה:) מביאה כמה דוגמאות. הגמרא שואלת: "עד היכן שוחד דברים"? שמואל עבר גשר, בא אדם והושיט לו ידו לתמכו, שאלו: מה אתה עושה כאן? ענה לו: יש לי דין תורה. אמר לו: אם כן פסול אני מלדון אותך.

עוד מסופר שם: אמימר ישב בדין תורה, נפלה נוצה על ראשו, בא אדם והוריד מעליו את הנוצה. שאלו: מה אתה עושה כאן? ענה לו: יש לי דין תורה. אמר לו: פסול אני כבר לדונך.

[שיעור מהרב שליט"א: שני סיפורים מזעזעים בענין השוחד וכחו 20.02.2015]

"תיפח נפשם של מקבלי שוחד"

אריסו של רבי ישמעאל ברבי יוסי היה רגיל להביא לו כל ערב שבת סל פירות מהפרדס שהיה בבעלותו של רבי ישמעאל. פעם אחת הקדים להביא לו ביום חמישי, ושאלו: מדוע מיהרת היום? ענה לו: יש לי דין תורה, ואמרתי שבאותה הזדמנות כבר אביא את הפירות. ורבי ישמעאל לא רצה לקבל את הפירות ולא לדון את דינו, והושיב במקומו דיינים אחרים. 

הגמרא מוסיפה לספר דבר נורא: כל מקום שרבי ישמעאל הלך הוא חשב והפך בזכותו של האריס, ואמר בלבו: הלואי ואריסי יטעון כן ויזכה בדין. מסיימת הגמרא: "אמר רבי ישמעאל: תיפח רוחם של מקבלי שוחד! ומה אני שלא לקחתי שוחד, ואם לקחתי שלי לקחתי - כך" - כבר חשבתי והיפכתי בדין לטובתו, "מקבלי שוחד על אחת כמה וכמה" - משוחדים לעקם את הדין לטובתו של הנותן להם שוחד.

הסבא מנובהרדוק זצ"ל העיר בזה: למדנו גם אנו בנושא של חשיבת האדם בענייני רוחניות ושלמות, עד כמה היא עלולה להיות מוטעה בשל נגיעה קלה דקה מן הדקה, גם היא בכוחה להשפיע אפילו על האנשים הגדולים ביותר!

הנגיעה היא כסות עיניים לכל המומים הדקים, אשר יעבור עליהם ולא ירגיש בם, רואה חולשתם ולא יכירם, ולכן אמר רבי ישמעאל: "תיפח נפשם של מקבלי שוחד".

חששם של גדולי ישראל מקבלת שוחד כל דהו 

כך מצינו בגדולי ישראל בכל הדורות אשר חששו מכל שמץ ואבק של קבלת שוחד, וכאשר היה חשש מעין זה נמנעו מלדון דין תורה.

על הגאון רבי יהושע מקוטנא זצ"ל מסופר: באה לפניו אלמנה ודמעתה על לחיה, ובקשה ממנו שיקרא לפלוני לדין תורה מאחר ולפי דבריה עשה איתה עוול.

הגאון זצ"ל השיב: אינני יכול לדון דין זה, כיון שהדמעות של האלמנה מטים אצלו את הדין, והרי זה אצלו כשוחד...

זהירותו של הגאון בעל המנחת חינוך זצ"ל 

מעשה ובאו לפני הגאון בעל המנחת חינוך זצ"ל שני אנשים לדין תורה, אחד מהם סיפר תוך כדי הצעת טענותיו: "אני עוד הייתי מכיר את אביו של רבינו, הוא היה ה"מסדר קידושין" בחתונתי"...

מששמע הגאון בעל המנחת חינוך זצ"ל על כך, פנה אל בעל הדין שכנגדו ושאלו: "גם אצל מר היה אבי מסדר קידושין"? השיב הלה בשלילה. "אם כן" - נענה הרב זצ"ל - "הריני פסול לדון את דינכם, שמא תהא דעתי נוטה יותר לבעל דין זה שהיה ידיד בית אבא".

למדנו אפוא ששוחד אינו בהכרח קבלת ממון בר ערך, אלא כל דבר שאדם קרוב לו כמו כבוד וכדומה, הוא בכלל "ושוחד לא תקח".

מדוע אין מושיבין מלך בעיבור שנה?

כח השפעתו של השוחד אינו רק כאשר ניתן לדיין באופן ישיר, גם אנשים דגולים המשמשים בתפקידים שונים יכולים להיות מושפעים בהחלטתם מאינטרסים אישיים ונגיעות אפילו הקלות ביותר. ונציין בזה שתי דוגמאות:

הרמב"ם זצ"ל בהלכות מלכים מפרט את הסגולות הדרושות למלך בישראל ואת ההנהגה הראויה לו. אין ספק שמי שזכה להיות מלך, הוא אדם מורם מעם, ואף על פי כן נקבעה ההלכה ש"אין מושיבין מלך בעיבור שנה", כלומר: הוא פסול מלדון בשאלה האם יש צורך לעבר את השנה, מפני שיש לו "נגיעות".

ומה הם אותם ה"נגיעות"? הגמרא במסכת סנהדרין (דף יח:) מסבירה: "משום אפסניא". 

רש"י זצ"ל מבאר: החשש הוא שהמלך יחפוץ שהשנה תהיה מעוברת משום שהוא מחלק ממון לחיילותיו בסך קבוע לכל שנה, ומצידו עדיף שכל השנים יהיו מעוברות. 

אמנם בספר הערוך (ערך תר, י) פירש להיפך: למלך נוח שלא יעברו את השנה, בכדי שלא ייאלץ לשלם משכורת לחייליו עבור החודש הנוסף, בעוד את המיסים הוא גובה לפי חשבון שנתי. 

וברמב"ם הלכות קידוש החודש (פ"א ה"ו) כתוב: "מלך מפני חיילותיו או מלחמותיו שמא דעתו נוטה בשבילן לעבר או שלא לעבר" - כלומר: שיהיה לו איזה שהוא אינטרס - לעבר או שלא לעבר.

אין עצה ואין תבונה נגד ה"נגיעה"!

דוגמא נוספת: ידוע שהכהן הגדול הוא בעל חשיבות מיוחדת עד שאינו חייב לעמוד לפני המלך, להיפך - המלך עומד מפניו. ובגמרא במסכת יומא (דף עג:) מבואר שהוא צריך להיות בעל רוח הקודש והשכינה שורה עליו. 

ואפילו איש קדוש כזה, אין מושיבין בעיבור החודש מפני ה"נגיעה", ומהי אותה "נגיעה"? אומרים חז"ל (שם) "משום צינה". ופירש רש"י זצ"ל שאינו רוצה שתתעבר השנה מפני הצינה, שצריך לטבול ולקדש ביום הכיפורים ה' טבילות וי' קידושין, ואם תתעבר השנה הרי תשרי במרחשון וצינת מרחשון תהיה בתשרי.

נורא מאוד! 

הגע בעצמך, הלוא הקור בארץ ישראל בחודש מרחשון אינו גדול כל כך, ובשעת הצורך היו מחממים לו מים רותחים כדי להפיג את צינת המקוה, ובכל זאת אפילו נגיעה פעוטה כעין זו בכוחה לעוור את עיני הכהן גדול המורם מעם ולהטות את דעתו שלא יעבר את השנה במקום שעליו מן הדין לעבר!

הרי לנו כי אין עצה ואין תבונה נגד ה"נגיעה"!

"והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשו"

כך מצינו כבר בתורה.

במדרש רבה (בראשית עה, יג) מצינו כי יעקב שלח לו לעשו דורון לסמות את עיניו, שנאמר "כי השוחד יעוור עיני חכמים", ואין חכמים אלא אדומים שנאמר (עובדיה א, ח): "והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשו". 

הרי לנו מכאן - אומר הסבא מקלם זצ"ל - על אף שהנביא מעיד על חכמתו של עשו, עם כל זה עיני חכמתו נסמאו בשביל חמדת הממון של מתנה קלה!

יש להשתומם על שפלותו של אדם, עד שגם במילי דעלמא יעוור השוחד את החכם הגדול ביותר, על אף שעשו כבר החליט בליבו לנקום נקמת דמים, ועשה הכנה גדולה לכך בארבע מאות איש, ויש בדברי חז"ל הסוברים שהם היו רק ראשי הגייסות! עם כל זה מתנה קלה קיררה את דעתו והוא עזב את כל תוכניותיו.

זהו כוחו העצום של השוחד!

"עדת קורח" - מה ראו לשטות זו? 

רש"י זצ"ל כותב בריש פרשת קרח: 

"וקרח שפיקח היה מה ראה לשטות זו. עינו הטעתו, ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו". הרי לנו בדברי רש"י זצ"ל סיבה לטעותו של קורח - הוא צפה ברוח הקודש שעתידים לצאת ממנו אנשים גדולים וקדושים.

אלא שיש לתמוה: מה הטעה את אותם מאתיים וחמישים איש מ"עדת קורח", מדוע הם הצטרפו למחלוקת הנוראה? הלוא מדובר בתלמידי חכמים ובעלי מדריגה, וכפי שנאמר (במדבר טז, ב): "נשיאי עדה קריאי מועד אנשי שם". ואמרו חז"ל במדרש רבה שהיו ראשי סנהדראות. מה ראו הם לשטות זו - לערער על נבואתו של משה רבינו ע"ה?

מפרש הגאון רבי יואל מסאטמאר זצ"ל: כלפי האנשים שהיו ב"עדת קורח" רש"י זצ"ל כלל לא התקשה מה הניע אותם, שהרי כבר אמרו חז"ל (עי' מס' סנהדרין דף נב: וברש"י שם) שקורח שיחד אותם בממון, ואם כן פשוט הדבר שבאמצעותו נסתמו עיניהם. כל שאלתו של רש"י זצ"ל היתה רק על קורח שלא קיבל שוחד מאדם - "מה ראה לשטות זו"?

גם אנשים בעלי דרגה עצומה עלולים ליפול ברשתו של השוחד!

שוחד משפיע אפילו על שרפי מעלה!

הסבא מקלם זצ"ל בכתביו מוכיח שהשוחד בכוחו להשפיע אף על מלאכים שרפי מעלה!

ביום הכיפורים הוצרך הכהן הגדול לתת גורלות על שני השעירים, ומבואר במסכת יומא (דף סב.) שמצוותן שיהיו שוין במראה ובקומה ובדמים, והרמב"ן זצ"ל בפרשת אחרי מות (ויקרא טז, ח) מצטט פרקי דרבי אליעזר הגדול: 

"לפיכך היו נותנים לו לסמאל שוחד ביום הכיפורים שלא לבטל את קורבנם וכו', אומר לפני הקב"ה ריבון כל העולמים, יש לך עם אחד בארץ כמלאכי השרת שבשמים, מה מלאכי השרת יחפה רגל, כך הם ישראל יחפה רגל ביום הכיפורים, מה מלאכי השרת אין בהם אכילה ושתיה, כך ישראל אין בהם אכילה ושתיה ביום הכיפורים וכו'. והקב"ה שומע עדותן של ישראל מן הקטגור שלהם ומכפר על המזבח ועל המקדש ועל הכהנים ועל כל עם הקהל".

ומעתה - אומר הסבא מקלם זצ"ל - אם על מלאך גדול כסמאל, השוחד עושה רושם, מה יענו אזובי קיר נגדו? והלא בשביל ריווח כל דהו, האדם מנוצח. אם בשביל חמדת ממון, ואם בשביל כבוד המדומה, אם בשביל שיחה נאה אשר ישרור עתה על כל פסיעה ופסיעה בעווה"ר, אשר ישוחד האדם בשביל כל אלה, לנטות מן האמת ולאחוז בשקר.

זה הוא כוחו הגדול של השוחד. הוא מסוגל לעוות את דרכיו של הקטן שבקטנים עד לגדול שבגדולים, ואפילו על מלאך אלוקים.

המקבל שוחד הקב"ה מתרחק ממנו!

בוא וראה מה שכתב בספר מחנה יהודה בשם הב"ח זצ"ל ביאור נפלא בחומר הענין של קבלת השוחד: 

הבאנו את דברי הגמרא: מאי שוחד? שהוא חד. ויש לפרש בזה על פי מה שאמרו חז"ל במסכת שבת (דף י.): כל דיין שדן דין אמת לאמיתו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית. אם כן נמצא שדיין הדן דין אמת אינו בודד בדינו אלא הקב"ה שותף עמו בדין. מה שאין כן דיין המקבל שוחד שאינו דן דין אמת אין לו שותף אלא "הוא חד" ואין הקב"ה עמו...

נמצא לפי זה שהנוטל שוחד הרי הוא מרחיק במו ידיו את הקב"ה מלהיות במחיצתו, וכי יש דבר גרוע מזה?!

השוחד מקלקל גם מכאן ולהבא!

ישנה רעה נוספת השמורה למי שנטל שוחד, שדיניו יהיו מעוותים גם בעתיד נגד רצונו, ונסביר את הדברים בעזרי"ת.

לשון הפסוק: "השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים", ויש לעמוד על הלשון מדוע כתוב בלשון עתיד "יעוור" - "ויסלף", ולא נאמר בלשון הווה "מעוור" "ומסלף"?

מבאר בזה הגאון רבי פייש פישמאן מפרשבורג זצ"ל: התורה מגלה לנו כיצד מתגלגלת לה השפעתו של השוחד. בתחילה, כאשר הוא להוט אחר הכסף ונפתה לבבו, הרי הוא עשה עוול בזה שהטה את הדין וחייב את הזכאי, אך בקרב לבו יודע הוא את האמת שלמען השוחד פעל אוון והרשיע את הצדיק והצדיק את הרשע.

אולם אז מגיע השלב השני, החמור פי כמה. על מנת להרגיע את נפשו הסוערת ואת נקיפות מצפונו, יחתור כל ימיו למצוא ראיות וסברות כדי להצדיק את פסק דינו הכוזב, ובכך ישכנע גם את עצמו שהדין שהורה היה אמת לאמיתו. וזו רעה גדולה מהרעה הראשונה שעשה כאשר הטה את הדין!

וזה שאמרה התורה "כי השוחד יעוור" - לעתיד, וכל ימיו לא ישקוט ולא ינוח כדי להוכיח שצדק כאשר חייב את הזכאי וזיכה את החייב.

הלוקח שוחד - כל דיניו נעשים מעוותים

וכעין זה כותב הגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל במשנת רבי אהרן (ח"א עמ' קכט) על ההשפעה של השוחד שהיא מעוותת את כח ההכרעה והשיקול דעת של המשוחד, לא רק בשאלה הספציפית בה הוא נוגע בדבר. ונעתיק מלשונו: 

"והנה האדם הרי יצר לבו רע מנעוריו, ומילדותו אינו מכיר רק את עניני החומר ורצונותיו הטבעיים. ודבר זה עוד הולך ומתחזק על ידי ההרגל וגם על ידי השפעת הסביבה, ואף כשמגיע כבר ללימוד התורה הרי הוא משוחד מאוד מצד הרצונות. 

וכבר כתב הגר"א זצ"ל במשלי, כשהדיין מטה הדין בשביל שוחד, כשבאים אחר כך לפניו דינים אחרים מעין זה, אינו דן בהם כהלכה אף שאין לו בהם נגיעה, לפי שדעתו כבר משובשת מההנחות הקודמות".

הרי לנו שמלבד השוחד שבאופן טבעי משנה ומעוות את דעתו, כח ההרגל גורם למאזני שכלו להיות משובשים, הוא מטמיע בקרבו יסודות כוזבים, וכך נמצא שבכל ענין הבא לפניו הצריך הכרעה והשערה, הוא דן לפי משפט אותן דעות מעוותות, עד שיוצא המשפט מעוקל.

ועל אדם מוטל משנה זהירות לא ליפול ברשתו של השוחד המעוור עיני חכמים ומסלף דברי צדיקים.

כל אדם הוא דיין על עצמו

כותב המשגיח הגאון רבי שלמה וולבה זצ"ל בעלי שור: 

כל הדברים הללו אמורים לא רק בבית דין, אלא כל אדם הוא דיין בעניניו הוא. כאשר הוא צריך לשקול כיצד להתנהג, הוא צריך גם כן לשקול את הצדדים ולשפוט עם איזה צד האמת. ומה נעשה שאנו משוחדים מהמידות ומהיצרים שלנו המטים את השיקול לצד הנוח להם, ואין לך שוחד גדול מזה!

קבלת שוחד היא לא רק ענין ממוני לדיין בבית הדין, אלא כל תאווה, רצון, מידה או הרגל שיש לאדם, עלולים לשחד אותו ולהשפיע על החלטותיו!

כך כותב גם הסבא מקלם זצ"ל: אדם צריך ליזהר מאוד מאוד מכל הדברים אשר דעתו של אדם מחמדתן ומתאווה להן, כי כל הדברים האלו נקל להם להפילו ברשת השוחד, ואז לא יכוון האמת על פי ההלכה, הן בהלכה למעשה לעצמו, הן בהלכה הנוגע לאחרים.

הגאון רבי ישראל סלנטר זצ"ל מביא באגרת המוסר: כל איש הוא בבחינת דיין תמידי כל ימי חייו.

החשש אם כן הוא מהשפעתו המכרעת של השוחד על כל אחד ואחד בנוגע לכל ענייניו, וממילא על האדם הפשוט חלה חובה גדולה יותר להיות חושש מן השוחד, מפני שהוא בעל הדבר בעצמו, יותר מאשר דיין הדן בענייני הזולת.

דרך מבקשי השלמות - לחשוד בעצמם בכל דבר

נותר לנו לבאר מה הם הדרכים והעצות בהם ניתן לנקוט על מנת שנוכל להישמר ולהיזהר מהשפעת השוחד המאיימת על כל אחד ואחד. וכפי שהתבאר שאדם נוטה לקבל שוחד מתאוותיו רצונותיו והרגליו. ומצינו בזה כמה נקודות שכדאי להביא אותם כדי להקל לנו את הדרך.

הגאון רבי אביגדור מילר זצ"ל נהג לומר (עי' בספר תורת אביגדור): 

דרך מבקשי השלמות עובדי השי"ת הוא להכריע את עצמם תמיד לכף חובה מחמת שהם מפחדים מהשוחד של אהבת עצמם.

כתוב במגילת אסתר (ה, א): "ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות" ואומרים חז"ל במסכת מגילה (דף יד:) "בגדי מלכות מבעיא ליה, אלא שלבשתה רוח הקודש". ושם (דף טו:): "אמר רבי לוי כיון שהגיעה לבית הצלמים נסתלקה הימנה שכינה ואמרה: "קלי קלי למה עזבתני", שמא אתה דן על אונס כרצון או שמא על שקראתיו כלב"...

ויש להבין: הרי רבי לוי אמר שכיון שהגיעה לבית הצלמים הסתלקה הימנה שכינה, ואם רבי לוי ידע את הסיבה לסילוקה של שכינה, היתכן שאסתר עצמה לא ידעה? ולשם מה עליה להעלות בדעתה סיבות שונות במקום על הסיבה האמיתית?

ובהכרח לומר שצדיקים מפחדים משוחד - אהבת עצמם, ולכן בודקים שוב ושוב את דעתם, ואפילו כאשר ישנו טעם גלוי ונראה לעין, אף על פי כן הם חושבים אולי אין זה הטעם, ולא מדובר אלא בשקר ורמיית הנפש.

וכן מצינו במסכת ברכות (דף ה.): "אם רואה אדם שיסורים באין עליו יפשפש במעשיו. פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה". ולכאורה אם פשפש ולא מצא מדוע לו לתלות בביטול תורה, היה לו לומר - "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד" - כמו שאמר רבי עקיבא בשעה שבאו עליו יסורין?

אלא שחז"ל לימדונו שתמיד אדם צריך לחשוד בעצמו, ולכן אפילו אם פשפש ולא מצא, שמא בגלל אהבת עצמו לא מצא, ועליו לתלות בביטול תורה.

על האדם להתרגל לחשוד בעצמו בלי לדון עצמו לכף זכות, ובזה ינצל מהשוחד.

"אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה"

עצה נוספת מופיעה בדברי הגאון רבי אלחנן וסרמן זצ"ל על פי מה דאיתא במסכת אבות (פ"ו מ"ב): "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה". 

היינו שבלי עסק התורה שום אדם אינו מסוגל להשתחרר מיצרו הרע אשר מטה את שכלו לרצונותיו.

כך כותב גם הגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל במשנת רבי אהרן (ח"א עמ' קכט): "וצריך אדם להתבוננות רבה ובדיקה כדי להיישיר הדעת, והנה באמת על ידי התורה בא אדם לידי ישרות, והתורה נקראת ספר הישר, וכתיב (הושע יד, י): "כי ישרים דרכי ה'".

אין עצה אחרת זולתי לימוד המוסר...

אולם הגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל מגביל את השפעתה של התורה ליישר אורחותיו, וכך הוא מוסיף וכותב: 

"אך כל זה הוא בהולך מתחילה בצדקו ואינו מביט בדעותיו, אלא הולך בישרו ומתבונן בתורה, שאז יש לו סיוע מן השמים לעשות הנכון, והתורה מדריכתו אחרי אשר הכין את לבו. אבל אם כבר נטה מן הדרך ונתעוות, וגם במעוות שלא יוכל לתקון, והשו"ע שלו מלא שגיאות, עד שבהכרח הוא להגיה ולתקן, אזי אין עצה אחרת זולתי לימוד המוסר, הן הלימוד הכללי להגביר יראת שמים והכרת האמיתיות, אך ביותר הלימוד הפרטי לעניני מידותיו".

ממשיך הגאון רבי אהרן זצ"ל: "זהו מה שאמר הגאון רבי ישראל סלנטר זצ"ל כי להתהפך מרע לטוב אי אפשר בלי מוסר, כי הרי צריך לשנות הדעות והמוסכמות אצלו, ובזה לא די בלימוד תורה בלבד, וכענין המאכל הטוב המספיק לבריאים אבל החולים זקוקים לתרופות. וכן הוא בעניני הנפש, כי ההולך בטוב מתחילה, הנה ה' לא ימנע טוב להולכים בתמים, אבל אחרי שדעותיו ודרכיו מסולפות, הוא כענין החולה הזקוק לרפואה, והתיקון שלו הוא על ידי הלימוד המוסרי וההתבוננות המוסרית".

באמצעות לימוד מוסר יבטל הנגיעות בשורשן!

ועל דרך זה כותב גם המשגיח הגאון רבי אליהו דסלר זצ"ל במכתב מאליהו:

האדם יכול להגיע לשלמות רק אם יעבוד ויתקן מידותיו, כי בזה יבטל הנגיעות בשורשן. ושנים רבות של עבודה לשם שמים נצרכות לזה, לחזק את שאיפת ובקשת האמת כל כך עד שישחרר את עצמו מהשפעת הנגיעות.

ועבודה זו היא עבודת המוסר!

מכאן שבלי מוסר אי אפשר להגיע אל האמת!

המשגיח הגאון רבי שלמה וולבה זצ"ל בספרו עלי שור מתמצת הכל במילים אחדות, וכך הוא כותב: 

"אך ענין הנגיעות תופס מקום בתורת המוסר, לא נראה שום דרך להיחלץ מכל הנגיעות המקיפות אותנו, מלבד לימוד המוסר שהוא הפותח עינינו להכיר את הנגיעות שלנו".

אם נרצה באמת להתגבר על הנגיעות, התאוות והרצונות שלנו ונרצה להשתחרר מכל סוגי שוחד המגיעים מהם, הדרך היא אך ורק על ידי לימוד המוסר אשר בכוחו לרומם את האדם למעלה מנגיעותיו ותשוקותיו. וכאשר הוא משוחרר מנגיעותיו אזי הוא מסוגל לשקול היטב את הדברים אשר לפניו, ויוכל להכריע בכל מעשה ומעשה מהו האופן הנכון לעשותו.

נוכחנו לדעת אם כן כיצד פועל השוחד - בכוחו להטות את מחשבות האדם מן הקצה לקצה, התבאר שענין זה נוגע לכל אחד ואחד כי האדם דיין לעצמו, וצריך משנה זהירות שהרצונות והתאוות לא ישחדו אותו. והדרך להשתחרר מהשפעת השוחד על פי רוב היא רק באמצעות לימוד המוסר.

[נ.ב. שיעור מהרב שליט"א 'שוחד לשטן']

[קרדיט: מאמר 3 מהספר הנפלא שפורסם כאן לראשונה! ארחות דיליה, באדיבות הרב אברהם חנונו שליט"א מלייקווד - ישר כוחו! מחבר הספרים הנפלאים: אל תדיחנו, הראנו בבנינו, חנוכה דיליה, פורים דיליה, מידות דיליה, מצוות דיליה, (שבת קודש), תורה דיליה, תפילה דיליה, תשובה דיליה ועוד...].

לכתבה הקודמת: כח הדיבור [לחץ כאן] נעסוק באחד מן הכוחות העצומים! אולי העצום שבהם - כח הדיבור. נבאר את הנחיצות בשמירת הדיבור, נעמוד על ההשפעה העצומה שלו על הבריאה כולה בין בעליונים בין בתחתונים. עוד נוכיח שהדיבור הוא בגדר מציאות ממש אשר על ידו ניתן לשנות דברים, גם כאשר הוא יוצא מפיו של אדם ללא כוונה.