ניחום אבלים

מצוה זו שעליה כתב הרמב"ם שהיא מצות עשה מדבריהם. אומנם לתלמידי רבינו יונה, ניחום אבלים היא מהתורה בכלל גמ"ח היא וגמ"ח מהתורה, כדרשה "והודעת להם את הדרך" - זו גמ"ח ועוד נכנס מצוה זו בכלל מצות "והלכת בדרכיו" כמבואר: ואמר רבי חמא ברבי חנינא: '...לילך אחר מידותיו של הקב"ה... הקב"ה ניחם אבלים!' וכו'

ניחום אבלים

פתח דבר:

נדבר על מצות ניחום אבלים שעליה כתב הרמב"ם זצ"ל (הלכות אבל פי"ד ה"א) שהיא מצות עשה של דבריהם. אומנם בתלמידי רבינו יונה (מס' ברכות דף יא: בדפי הרי"ף) כתבו שניחום אבלים היא מדאורייתא דבכלל גמילות חסדים הוי, וגמילות חסדים מן התורה, כדאמרינן "והודעת להם את הדרך" - זו גמילות חסדים, ועוד נכנס מצוה זו של ניחום אבלים בכלל המצוה של "והלכת בדרכיו", וכמו שמבואר בגמרא במסכת סוטה (דף יד.): ואמר רבי חמא ברבי חנינא, מאי דכתיב "אחרי ה' אלוקיכם תלכו", וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה, והלא כבר נאמר "כי ה' אלוקיך אש אוכלה הוא", אלא לילך אחר מידותיו של הקב"ה וכו', הקב"ה ניחם אבלים, דכתיב (בראשית כה, יא): "ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלוקים את יצחק בנו", אף אתה נחם אבלים.

במצות ניחום אבלים כלולים מצוות רבות

ולפני שנבוא לבאר ענינה והאופנים לקיים אותה, יש להביא מדברי החפץ חיים זצ"ל שכתב אודות מצוה זו בספרו אהבת חסד (ח"ג פ"ה) וז"ל: ועתה נדבר אודות ניחום אבלים, שכל זה הוא בכלל חסד, כמו שכתב הרמב"ם זצ"ל פרק י"ד מהלכות אבל, ואחר כך מצאתי כן בהדיא בפרקי דרבי אליעזר פרק טז, שניחום אבלים הוא גמילות חסד. גם מרומז עיקרו בתורה במה שכתוב "אחרי ה' אלוקיכם תלכו", גם מצינו זו המידה כמה פעמים בתורה ובנביאים, אצל יעקב אבינו ע"ה ואצל דוד המלך ע"ה וכיוצא בהם. גם הוא נכנס בכלל "ואהבת לרעך כמוך" היינו כל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותם לך אחרים, כן תעשה אותה גם אתה לאחיך. על כן יש לזהר בזה אם ארע איזה אבל, רחמנא ליצלן.

זהירות רבה כשהדבר נוגע לעניים

ממשיך החפץ חיים זצ"ל וכותב: ובעוונותינו הרבים הרבה מקילין במצוה זו, ובפרט כשארע אצל עניים, מצוי הוא שאין איש פותח דלתו, ובאמת נהפוך הוא, שאבלותו וצערו של עני הוא יותר מהעשיר, שאין לו בדבר אחר לשמוח כי אם בבניו, כדאיתא סברא זו בגמרא (מס' מועד קטן דף כד). והתבוננתי שסיבת הדבר - מפני שהעני אין לו רעים ואהובים בעולם הזה, אבל באמת רק מרעהו יפרד, ואצל ה' יתברך הוא קרוב יותר מאחרים, וכמו שכתוב "קרוב ה' לנשברי לב", על כן מה גדול שכר המנחם אותם ומדבר על לבם.

האופן הראוי לקיים מצוה זו

ואחרי דברי הקדמה זו נוכל לבוא לבאר ענינה, דהיינו מהו העיקר במצוה זו ואיך מקיימים אותה כראוי.

והנה, למרות שהרבה פעמים הולכים לנחם אבלים עם כונה טובה, בכל זאת לא כולם יודעים בדיוק איך לקיים את זה, והרי כבר כתב הכלי יקר זצ"ל בספרו עוללות אפרים (ח"ד עמוד ו) שלא רבים יחכמו לידע לנחם על דרך האמת בתנחומים שלימים, כי דרך רוב המנחמים לנחמם בצרות זולתם לומר לא עליך לבד עבר כוס זה, ובאמת לא יתקרר הדעת בדברים אלו כי מה לו ולצרת זולתו ע"ש.

יסוד ענין ניחום אבלים הוא כדי לנחמו מצערו

וכבר כתב בזה מפורשות מרן החפץ חיים זצ"ל (אהבת חסד ח"ג פ"ה) מהו יסוד הענין של ניחום אבלים וכה הם דבריו: והנה יסוד ענין ניחום אבלים הוא כדי לנחמו מצערו, והמנהג הוא אצל העולם שאומרים: "המקום ינחם אותכם וכו'". ואם שבזה יוצא מצות ניחום אבלים, מכל מקום יותר טוב אם יכול לדבר על לבו ולהפיגו מצערו באיזה דיבורים, שזהו עיקר הניחום.

ומבואר מדברים שעיקר היסוד של ניחום אבלים הוא לדבר על לבם דברים שיגרמו להם להקל מצערם.

ועד היכן הדברים מגיעים עד שכתב השל"ה הקדוש (ריש מס' פסחים) שלא די בניחום לבד, אלא יש לומר גם כן דברי ניחומים, דברים טובים, עד שישתכחו הצרות ויהיו פנים יפות.

הרי שכתב שענין ניחום אבלים הוא לדבר על לבו דברי ניחומים ודברים טובים כאלה עד שישתכחו עניני הצער ויהיו לאבל פנים יפות.

ואשר על כן, מובן מאוד מה שכתב בזוהר הקדוש (פר' קרח דף קעו) שהמנחם את האבל צריך לסדר דברי תנחומין תחילה, שהאבל יסכים להם ואז יקבל עליו את הדין ויודה למלך הקדוש כמו שעשה אליהו.

מעיקרי המצוה - לחזק את האבלים באמונה ובבטחון בהקב"ה

ועוד יש ענין גדול במצוה של ניחום אבלים, והוא - לחזק את האבלים באמונה ובבטחון בהקב"ה.

ולכן, הגאון רבי אריה לוין זצ"ל היה מקפיד ביותר ללכת לבית האבל, לנחם האבלים ולעודדם.

הוא הסביר מנהגו כך: "כאשר פוקד אסון את האדם, הרי שמלבד צערו, אף אמונתו נפגמת במקצת, והמנחם את האבל, מלבד שהוא מעודדו ומשתתף בצערו, אף גורם הוא לחיזוק האמונה...

ואשר על כן, מן הראוי להביא כאן כמה נקודות שצריכים להזהר בהם על מנת שנוכל לקיים מצוה זו כדבעי. ולפני שנרחיב את הדיבור בדוגמאות של מה שניתן לדבר בבית האבלים, נביא שתי ידיעות טכניות שצריכים לדעת בענין זה של מצות ניחום אבלים.

מצות ניחום אבלים ניתן לקיימה גם על ידי כתב

ראשית כל יש לדעת שמצוה זו של ניחום אבלים ניתן לקיימה גם בכתב, כי הרי כל הענין הוא להפיג צערו של האבל, ולכן אם היה מן הנמנע אצלו ללכת באופן אישי, נראה שיכול לקיים מצוה זו על ידי שיכתוב לאבלים דברים שינחמו אותם. והרי המון המון מכתבים מגדולי ישראל מכל הדורות יצאו במטרה זו - לנחם את האבלים, ואם שודאי עדיף לקיים מצוה זו בגופו, אם במקרה שאי אפשר לו לקיימה בעצמו, יוכל לקיימה על ידי כתב, ומה לי גופו מה לי מכתבו.

וכן היה נוהג הסטייפלר זצ"ל שכאשר לא יכל לבוא לנחם עקב מחלתו, כתב לאבלים: "אמרתי לקיים מצות תנחומי אבלים על ידי הכתב".

וזהו שאמרנו, שגם על ידי כתב אפשר לעזור ולנחם את הזולת.

ללכת לנחם בזמן הראוי והנצרך

עוד נקודה שחשוב מאוד לדעת הוא, שהרבה תלוי לקיום המצוה באיזה שעה הולכים לנחם. כי הרי הרבה אנשים אינם מכוונים את השעה והולכים לנחם בזמן שאינו רצוי ובשעה לא נכונה, והרבה פעמים אותה שעה הוא על האבל למשא ולזרא. וכבר התרעם בזה בספר יוסף אומץ (עמ' שכט) על שאין הולכין לנחם רק תיכף אחר היציאה מבית הכנסת, וכל היום כולו אין איש איתו, ונמצא האבל יושב ודומם משתומם באבל ומצטער.

ועל כן מן הראוי להשגיח שילכו לנחם אבלים בזמנים שונים, כדי שיהיו אצל האבלים אנשים בכל פעם ולא שכולם יבואו לנחם בפעם אחת ורוב הזמן ישב בדד.

ביקורו הקולע של הגאון רבי אליהו לופיאן זצ"ל

ומן הענין להביא מעשה בענין זה המוכיח לנו את מה שאמרנו. 

בערב שבת כ"ב כסלו תשי"ב נפטרה בבית חולים בירושלים הרבנית בלומא ע"ה, אשת הגאון רבי אליהו אליעזר דסלר זצ"ל. ההלויה נדחתה לאחר השבת. בעלה השבור התאכסן בודד ברחוב החבצלת בירושלים (כי בניו התגוררו בחו"ל). לאחר סעודת ליל שבת קודש פנה הגאון רבי אליהו לופיאן זצ"ל לחתנו שדר עמו בדירתו, וביקשו שיתלווה אליו לבקר את הרב דסלר, כי היות והוא שרוי במצב קשה, והוא יושב לו בודד באכסנייתו, רחוק ממשפחתו בחו"ל ותלמידיו שבבני ברק, בודאי מיסב לו הדבר עגמת נפש כפולה ומכופלת.

חתנו ביקש להניאו מכך, בהיותם עייפים מאוד. אך רבי אליהו זצ"ל עמד בשלו והפטיר: "אם לא תתלווה עמי, אלך לבדי", חתנו ניאות, וילכו שניהם כברת דרך ארוכה. נכנסו לאכסניה, והחל רבי אליהו זצ"ל מגלגל שיחות ארוכות עם הרב דסלר זצ"ל מאסונו והפיג ממנו את בדידותו.

כשקמו ללכת, היתה זו שעה מאוחרת, נפרדו מהרב דסלר זצ"ל, בעמדם על סף הדלת פנה אליו רבי אליהו דסלר זצ"ל בהתרגשות: ידע נא רבי אליהו, את החסד הגדול שעשה אמי בביקורו הקולע, בזמן הנכון והמתאים הזה, לא אשכח לעולמים.

וזהו שאמרנו, צריכים לחשבן באיזה שעה ובאיזה עת מועילים לו ועוזרים לו לאבל ביותר. ואז באותו זמן להשתדל לילך אליו, כי כך נקיים המצוה ביתר בהידור.

על מה כדאי לדבר בעת הניחום

כמו שאמרנו כבר, צריכים לומר לאבל דברים שיחזקו אותו באמונתו ויתנו לו נחמה בלבו ויפיגו ממנו את צערו. לאחר התבוננות בדבר, ראיתי בספרים הקדושים וכן בהנהגת הגדולים שבדרך כלל היו מדברים על שלוש נקודות.

א) לדבר להם דברים שעל ידם יבינו ויכירו שהכל מכוון מן השמים והכל לטובתם.

ב) לדבר להם על טוב העולם הבא ועל העונג הגדול שיש לנשמה בעולם הבא.

ג) לדבר להם על ביאת המשיח ועל תחיית המתים שיהיו במהרה בעזרי"ת.

נאריך קצת בשלוש נקודות אלו ונביא כמה דברים הנוגעים לכל סוג וסוג כדי שישמשו לנו כדוגמא.

לדבר עמו שהכל מן השמים ולטובה

בענין איך לדבר עמו שהכל מן השמים ולטובה, ושאין דבר רע יורד לעולם אלא שלפעמים אנו לא מבינים ולא מבחינים שהכל לטובה, כדאי להביא כמה קטעים המובאים בספר אהל משה (בדי נחמה חלק ז') וזת"ד:

בילקוט מעם לועז (פר' שופטים) מובא, מעשה שהיה בתלמידו של הרמב"ן זצ"ל שחלה, ובא הרמב"ן זצ"ל לבקרו, וראה שקצו קרוב, והוא הולך לבית עולמו, אמר לו: "שמע נא בני את אשר אצוך, דע שבעולם העליון יש היכל עליון ושמה כסאות למשפט והשכינה נצבת בעדתם. הא לך קמיע ודע שבקמיע זו יפתחו לך כל שערי ההיכלות שברקיע עד שתגיע להיכל עליון הזה. ושם תשאל כמה שאלות עצומות שיש לי בנוגע לכלל ישראל". השאלות נתן לו בכתב ובקשו שלאחר שיגיע לשם יבוא אליו בחלום ויגיד לו התשובות שישמע שם.

התלמיד נפטר לבית עולמו. והיו היום והרמב"ן זצ"ל היה יושב על יד חלונו ולומד תורה והנה דמות תלמידו הופיעה לנגד עיניו. אמר לו התלמיד זצ"ל: "ידע רבינו שבכל מקום שבאתי והראיתי את הקמיע נפתחו בפני השערים ונתנו לי רשות לעלות מעלה מעלה עד ההיכל הזה שאמרתם לי. וכשרציתי לשאול את הקושיות שהכין לי מורי ורבי, נראה לי מיד שכל הקושיות אינן קיימות בעולם האמת, ששם עלמא דקשוט והכל בצדק ובמשפט", עכ"ל.

הרי לנו איך שגם קושיות חזקות ואמיתיות כאלו שהיו להרמב"ן זצ"ל שם בעולם האמת לא היה צורך לתרץ עליהם כי שם התברר שלא היו קושיות כלל!

משלו הנפלא של הגאון רבי אלחנן וסרמן זצ"ל

עוד נראה להביא בענין זה את דבריו הקדושים של הגאון רבי אלחנן וסרמן זצ"ל שאמרם קודם שהרגו אותו הרשעים הארורים.

כשהרוצחים הארורים לקחו את הגאון רבי אלחנן וסרמן זצ"ל לגיא ההריגה, שאלו כמה מהעצורים, למה אירעו בנו דברים כה נוראים? מדוע עלה בחלקינו כל כך צער ומיתות משונות?

ענה להם רבי אלחנן זצ"ל בדרך משל למה הדבר דומה: פעם בא אחד לבקר את חבירו שפרנסתו היתה בשדות וגידול תבואה. המבקר לא ראה אף פעם איך שמגדלים תבואה ולכן כל מה שראה שחבירו עשה היה מוזר מאוד בעיניו...

מתחילה ראה שדה גדול עם עשב ירוק והמראה מצא חן בעיניו, פתאום ראה איך שחבירו בעל השדה לוקח איזה כלי ומהפך את הקרקע. העשב הירוק נעשה לבורות קטנים בצבע חום. כשראה האורח מה שחבירו בעל השדה עושה לשדהו, שאלו: למה תקלקל שדך, הלא היתה יפה כל כך?! ענה לו בעל השדה: עם סבלנות תבין מה שעשיתי.

אחר כך ראה האורח איך שבעל השדה לוקח זרעים של חיטים ושם אותם בתוך האדמה. ושוב שואל הוא את בעל השדה: אינני מבין, למה תיקח גרעיני חיטים שהם כל כך טובים ותשימם בתוך הקרקע שירקבו שם ולא יצא מהם שום דבר. קודם ראיתי איך שאתה מחריב את יופי השדה. ועכשיו רואה אני איך שאתה מחריב את זרעי החיטים! 

שוב פעם ענה לו חבירו: עם סבלנות תבין את הכל.

אחרי זמן מה, כשהתחילה התבואה לגדול, בה החבר שוב לבעל השדה לבקרו והנה הוא רואה את היופי של השדה, שעכשיו נתגדלו כל הזרעים שזרע והשדה הוא אפילו יותר יפה מבתחילה. אז אמר לו: עכשיו אני מבין מדוע עשית מה שעשית, כי עכשיו השדה יפה יותר ממה שהיתה קודם. אבל באומרו דברים אלו, ראה איך שבעל השדה לוקח את כל התבואה וחותך אותה ועוקר אותה משורשה מן השדה ועשה חורבן בכל התבואה.

כשראה האורח דבר זה, חשב שעכשיו חבירו "בעל השדה" אבד לגמרי את שכלו. אבל כששאלו שוב אודות הנהגתו, ענה לו - זקוק אתה לעוד סבלנות.

כך המשיכו התמיהות של החבר בראותו איך שבעל השדה דש התבואה ואחר כך טוחן אותה... ובראותו כל זה החבר חשב שבעל השדה אבד שכלו בזה שעסוק בשרשרות של היזק לשדה ותבואתו.

לבסוף - נוספו להחבר עוד תמיהות כשראה את בעל השדה נותן מים לתוך הסולת ומקלקל את הסולת הנקיה שבידו, ועושה ממנה טיט על ידי נתינת המים עד שנתן העיסה לתוך תנור ואז ראה איך שהעיסה נשרפת, ובזה כלתה כל סבלנותו. עד שאחרי זמן מה לקח חבירו לחם חם וטעים מן התנור ואז הבין חבירו שכל מה שנעשה היה לטוב.

אמר רבי אלחנן זצ"ל - הקב"ה דומה לבעל השדה, ואנחנו כולנו כאותו אורח שאינו יודע כלום אודות עניני השדה. רק אחרי שכל התכנית של הבורא יתברך תגמר... אחרי סוף הגלות וביאת המשיח, אז יבינו כולם שהכל היה לטובתנו. ועלינו להיות "סבלנים" אפילו כשנראה על איזה דבר או דברים שכביכול הם לרעתנו.

לעתיד לבוא נראה את הבגד הנפלא שהקב"ה יתפור מהקרעים הללו...

ודומה לזה הסביר גם החזון איש זצ"ל כפי איך שסיפר ראש ישיבת אור ישראל הגאון רבי יעקב ניימן זצ"ל, שלאחר השואה הנוראה והאיומה באו למרן החזון איש זצ"ל יהודים ניצולי שואה, ושאלו אותו: "רבי, למה ה' עשה לנו את זה"? ענה להם מרן החזון איש זצ"ל במשל: היה אדם שנכנס לחייט וראה אותו לוקח בד יפה מאוד, וחותך אותו לכל מיני חתיכות, ניגש אליו האדם, והחל לצעוק עליו: "הנטרפה עליך דעתך?! מדוע אתה חותך בד כל כך יפה לחתיכות"?

החייט לא ענה על שאלתו, רק אמר לו "חכה ותראה"! הוא חיכה וראה איך שמהחתיכות האלו הוא עושה בגד יפה מאוד.

המשיך מרן החזון איש זצ"ל ואמר - כעת ראינו בשואה איך שהקב"ה חתך את הבד היפה הזה, ולעתיד לבוא נראה את הבגד הנפלא שהקב"ה יתפור מהקרעים הללו.

המשיך הגאון רבי יעקב ניימן זצ"ל ואמר, כך כשאנו רואים בדרכי ההשגחה דרכים שאין אנו מבינים בדיוק, עלינו להאמין, כי האומן הגדול, אף כשחותך גזרים גדולים, כונתו לתפור בגד יקר ומשובח, וסוף האמת תצא לאור.

צריכים להאמין שכל דעביד רחמנא לטב עביד

ודברים אלו הם כמו שכתב בספר פלא יועץ (ערך נחמה) וז"ל: ויש עוד מן נחמה אחרת, כי יאמין באמונה שלמה שאין דבר רע יורד מן השמים, רק כל דעביד רחמנא לטב עביד, ואפילו אם פוגע בנפשות הוא צופה ומביט עד סוף כל הדורות ולו נתכנו עלילות. ועל כן צריך לברך על הרעה מעין הטובה כי בודאי הגמור אלוקים חשבה לטובה.

"דמינו אלוקים חסדך בקרב היכלך"...

עוד יש להביא מה שאירע לאחר פטירת הנצי"ב מוואלוז'ין זצ"ל, שהיתה תחושה בקרב תלמידיו כי רבם זצ"ל שבמשך ימי חייו הרבה כל כך לדבר על ביאת המשיח, יפעל בודאי בשמים לבואו במהרה. אמנם, משחלף פרק זמן נכבד לאחר פטירתו והמשיח עדיין לא בא שאל אחד מצעירי התלמידים את אחד המבוגרים שבהם כיצד ניתן להסביר את העובדא שלמרות הכל המשיח לא הגיע...

השיב התלמיד, הפסוק אומר (תהלים מח, י): "דמינו אלוקים חסדך בקרב היכלך", פירוש הדברים: בעולם הזה נראים לנו מקרים רבים כאילו נגזרים הם מכח מידת הדין, ועל זה נאמר "דמינו אלוקים". אבל כאשר באים לעולם האמת מתבהרת התמונה ואז מתברר שאותם דברים אשר נראים בעולם הזה כדין, אינם אלא חסד ורחמים, והיינו "חסדך בקרב היכלך".

וכך הוא בענין הגאולה, הוסיף התלמיד ואמר - יתכן שבהיותו בעולם הזה סבר הנצי"ב זצ"ל כפי שכולם חושבים שעיכוב הגאולה אינו אלא מצד הדין, אך יתכן בהחלט שכאשר הגיע להיכל העליון... לעולם הבא, ראה כי העיכוב נובע מכח הנהגת החסד של הקב"ה, וולפיכך הבין שאין לדחוק את הקץ.

ומה שנוגע לעניננו הוא - כי למרות שלפעמים רואים דברים בעולם הזה וחושבים שנובעים הם מתוך מידת הדין, צריכים להכיר ולהאמין שאינו כן פני הדברים אלא "חסדך בקרב היכלך", הכל נובע מתוך חסדו יתברך. שלמרות שכעת אין אנו מבינים, יגיע הזמן שנוכל להבין ולראות איך שהכל היה לטובה.

איך ניחם מרן הרב שך זצ"ל את הגאון רבי אברהם גנחובסקי זצ"ל?

ובעצם, זה היה דרכם של גדולי ישראל, להשריש האמונה שהכל נעשה בדקדוק גדול ולטובה.

הגאון רבי אברהם גנחובסקי זצ"ל סיפר מה שאמר לו מרן הרב שך זצ"ל בעת בואו לנחם אותו, וכך אמר לו:

הייתי בגולה מרוחק מאשתי וביננו יבשת מלאה מלחמה, ושקלתי בלבי, איך לבוא לאחד את המשפחה, כי היו לפני שתי דרכים דרך איזה מדינה לנסוע, ולא היתה לי הכרעה, והחלטתי כי אכתוב שני מכתבים, אחד על תוכנית אחת ואחד על תוכנית שניה, ואחליט בבואי לדואר איזה מכתב לשלוח.

החזקתי את שתי המעטפות, ובסוף החלטתי על מכתב אחד, והרמתי את ידי לשגר את המכתב, ידי היתה פשוטה לקדימה, והנה עובר על ידי מנהל הדואר וגוער בי: "כמה זמן אתה חושב על משלוח מכתב"?! וחוטף את המכתב השני מידי וזרקה לתיבה וביקש את הכסף על הבול.

עמדתי משתאה: אמר הרב שך זצ"ל, וקבלתי את המעשה כפי שנעשה, ולאחר זמן התברר שזו היתה ההצלה היחידה, עד כאן הסיפור, ניחם והלך.

ולא הסביר כלל מה שייך מעשה זה לניחום אבלים, אך לאחר העיון - אמר רבי אברהם גנחובסקי זצ"ל - הבנתי היטב את כונתו, בראותני יד השם בכל דבר ודבר המתרחש בעולם.

וזאת היא אחת מהדרכים לקיים מצות ניחום אבלים, לדבר על לב האבלים שהכל מדוקדק ובהשגחה פרטית. וגם שהוא לטובה.

לדבר על השכר הגדול ועל טיב העולם הבא המחכים לנפטר

אמנם יש אופן אחר לקיים מצוה זו, והוא על ידי שמדברים לאבלים על השכר הגדול ועל טיב העולם הבא שמחכה לנפטר. וכן כתב הכלי יקר זצ"ל (בראשית לז, לה) וז"ל: שעיקר התנחומים הוא כשיתן החי אל לבו שזה המת זכה לרב טוב הצפון לצדיקים, וכי הוא נעתק מן העולם האפל אל האור הנצחי, כמו שנאמר (תהלים פד, יא): "כי טוב יום בחצריך מאלף".

תיאור מתוך דברי חז"ל על יופיו של הגן עדן

ובקשר לזה, ועל מנת שישמש לנו לדוגמא, ניתן להביא את דברי הילקוט שמעוני (בראשית רמז כ) המתאר מהו "גן עדן" וז"ל:

אמר רבי יהושע בן לוי: שני שערי כדכד יש בגן עדן, ועליהם שישים ריבוא מלאכי השרת, וכל אחת מהם זיו פניהם כזוהר הרקיע מבהיק. ובשעה שהצדיק בא אצלם, מפשיטים מעליו הבגדים שעמד בהן בקבר, ומלבישים אותו שמונה בגדים של ענני כבוד, ושני כתרים נותנים על ראשו: אחד של אבנים טובות ומרגליות ואחד של זהב פרוים, ונותנין שמונה הדסים בידו, ומקלסין אותו ואומרים לו: "לך אכול בשמחה לחמך".

ומכניסין אותו למקום נחלי מים, מוקף שמונה מאות מיני ורדין והדסים. וכל אחד ואחד יש לו חופה בפני עצמו לפי כבודו, שנאמר (ישעיה ד): "כי על כל כבוד חופה". ומושכין ממנה ארבעה נהרות: אחד של חלב ואחד של יין ואחד של אפרסמון ואחד של דבש. וכל חופה וחופה, למעלה ממנה גפן של זהב ושלושים מרגליות קבועות בה, וכל אחד מבהיק זיוה כזיו הנוגה, וכל חופה וחופה יש בה שולחן של אבנים טובות ומרגליות. וששים מלאכים עומדים לראש כל צדיק וצדיק ואומרים לו: "לך אכול בשמחה דבש, שעסקת בתורה שנמשלה כדבש, שנאמר "ומתוקים מדבש", ושתה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית, שעסקת בתורה שנמשלה כיין שנאמר "אשקך מיין הרקח". והכעור שבהן כדמות של יוסף וכדמותו של רבי יוחנן וכו'.

ממשיך המדרש ואומר: ויש בגן עדן שמונים ריבוא מיני אילנות בכל זויותין - הקטן שבהם משובח מכל עצי בשמים, בכל זוית יש בה שישים ריבוא של מלאכי השרת, מזמרים בקול נעים, ועץ החיים באמצע ונופו מכסה כל גן עדן, ויש בו חמש מאות אלף טעמים, ואין דמותו של זה דומה לזה, ואין ריחו של זה דומה לשל זה. וענני כבוד למעלה הימנו, מארבע רוחות מכין אותו וריחו הולך מסוף העולם ועד סופו, ותחתיו תלמידי חכמים שמבארין את התורה.

ועיין שם בהמשך דברי המדרש שממשיך לתאר את הדברים הנפלאים שיש עוד שם, ולמרות כל השכר הזה, יש עוד הרבה שכר וכבוד המתוקן להם לצדיקים אמנם, אותו כבוד, הקב"ה לא רצה לפרסם אותו וזהו שנאמר (ישעיהו סד): "עין לא ראתה אלוקים זולתך יעשה למחכה לו".

ודברים כאלה הם הם המעניקים חיזוק ונחמה למשפחת הנפטר, ועל כן, אפשר לקיים המצוה של ניחום אבלים על ידי מאמרים כאלה.

לדבר לאבלים על תחיית המתים וביאת משיח צדקנו שיהיה בב"א

ומענין לענין באותו ענין, מצינו עוד אופן איך לקיים מצוה זו של ניחום אבלים והוא - על ידי שמדברים לאבל מענין תחיית המתים ומעניקים לו הההרגשה שבוא יבוא בקרוב העת והזמן שהמתים יקומו לתחייה ואז יחזור להתראות עם קרובו.

ודרך זו היה כידוע דרכו של המשגיח רבי נתן וואכטפויגל זצ"ל, שבעת בואו לנחם היה מרבה לדבר על תחיית המתים שתהיה בקרוב. ובזה היה מנחם ומחזק את האבלים.

ניחומיו של הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל

ובספר בדרך עץ החיים מסופר בענין זה וז"ל: סיפר מר שמרל בנין משיניצה, שכאר נפטרה בתו, שהיתה מיוחדת ומצויינת במעלותיה, ורבים באו לנחמו, נכנסו ללבו רק דברי התנחומין שהשמיע באזניו הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל שאמר לו: "ומה עלינו לדאוג? הן הפרידה היא זמנית בלבד, ובעוד כמה עשרות שנים נתראה איתה כולנו בעולם הנצח, ומה גם אם נזכה עוד קודם לכן לתחיית המתים".

בניחום אבלים יש גם חסד עם הנפטר

ולסיום נביא עוד בזה ידיעה חשובה והיא, שיש לדעת שכשמנחמים את האבלים יש לדעת שמלבד שהוא עושה חסד עם החיים הוא עושה חסד גם עם המתים, כי הוא פועל נחת רוח לנשמת המת, ובעצם כך כתב הרמב"ם זצ"ל (הלכות אבל פי"ד ה"ז) וז"ל: "יראה לי שנחמת אבלים קודם לביקור חולים, שניחום אבלים גמילות חסד עם החיים ועם המתים".

והראיה לזה הוא ממה שנאמר בגמרא במסכת שבת (דף קנב.) מעשה באדם שמת בשכונתו של רב יהודה, ולא היו לו קרובים שמתאבלים עליו וצריכים לנחמם. למרות זאת, היה רב יהודה מביא כל יום עשרה אנשים שיהיו יושבים בביתו של הנפטר. לאחר שחלפו שבעת ימי האבלות, נתגלה המת בחלום לרב יהודה ואמר לו: "תנוח דעתך שהנחת את דעתי".

מדברי הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל

ומעשה שהיה כאשר בא הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל לנחם את הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א על פטירת אביו הסטיפלר זצ"ל, אמר כי יש עתה לכל אחד הזדמנות נדירה ומיוחדת לגמול חסד עם הסטייפלר זצ"ל אשר כולנו חייבים לו כל כך הרבה הכרת הטוב, שהרי ניחום אבלים הוא חסד גם עם המתים... נמצא שכאשר באים לנחם, גומלים בזה חסד עם הסטייפלר זצ"ל, ומתי היה לנו הזדמנות כזו לגמול חסד עם הסטייפלר זצ"ל!

ולפי דברים הללו, אולי היה אפשר לומר שגם כשאחד לא מכיר אף אחד מהיושבים על הנפטר ורק היה לו קשר עם הנפטר, בודאי שיש ענין ללכת ולנחם אותם כי בזה הם גורמים גם נחת רוח לנפטר ובזה גומלים חסד גם איתו.

ראינו אם כן מהי ענינה של מצוה חשובה זו - ניחום אבלים וכן הבאנו כמה אופנים איך לקיימה כראוי ומה ניתן לומר לאבלים כדי להפיג מהם צערם.

הקב"ה יתן שנזכה במהרה לביאת משיח צדקנו ולתחיית המתים בקרוב.

 קרדיט: המאמר מאת הרב אברהם חנונו שליט"א מלייקווד - ישר כוחו! מתוך הספר 'מצוות דיליה' לכתבה על הספר לחץ כאן.

למאמר הקודם: ביקור חולים [לחץ כאן] נדבר בעזרת השי"ת על מצוה שכיחה מאוד שלחלק מהראשונים זצ"ל היא מצוה דאורייתא, וזו מצות ביקור חולים. נבאר חשיבותה וענינה, צורתה ואופן קיומה, ונראה גם איך שגדולי ישראל נהגו לבקר חולים ויחסו לזה חשיבות גדולה.

.