פרשת יתרו: מאמר: 'עשרת הדברות'

מאמר נפלא! מהספר 'תורת חסד' מהרב אליהו אילן חנן שליט"א

פרשת יתרו: מאמר א] עשרת הדברות

א] כיצד נהגו אומות העולם בשעה ששמעו את הקולות העצומים של מתן תורה? 

ב] מדוע מוזכר שם ה' רק בחמשת (5) הדיברות הראשונות? 

ג] הרמב"ן מחלק את עשרת (10) הדיברות בצורה שווה; חמש מצד ימין שהן מצוות שבין אדם למקום וחמש מצד שמאל שהן מצוות שבין אדם לחברו ולפי זה יש להבין: למה מצות כיבוד אב ואם מופיעה בצד ימין של הלוחות אף על פי שלכאורה הינה מצווה שבין אדם לחברו? 

ד] כיצד נכללות כל תרי"ג (613) המצוות בעשרת הדיברות? 

ה] במדרש אגדה הקשו: 'מפני מה חתם הקב"ה את עשרת הדיברות דווקא ב: "לֹא תַחְמֹד" (שמות כ, יג)? ותירצו: מפני שכולם תלויים בו שכל מי שקיים מצוה זו כאילו קיים את כל התורה!' ויש להבין: מה המיוחד במצווה זו שהפליגו בה כל כך?

ו] כיצד יתכן לצוות את האדם: 'שלא יחמוד' וכי יכול האדם לשלוט על ליבו? 

ז] מדוע ניתנה התורה דווקא בחודש סיון? 

אומות העולם שומעים את הקולות העצומים ורצים אל בלעם; 

בגמרא (במסכת עבודה זרה דף ט) מבואר: שבשנת 2,448 לבריאת העולם היה מעמד הר סיני! ובגמרא (במסכת שבת דף פ"ו) מבואר: שהיה זה בשבת קודש ז' סיון ויש שאומרים: בו' בסיון.

והנה בגמרא (במסכת זבחים דף קט"ז) מסופר על הרעש העצום שהיה בכל העולם בזמן מתן תורה.

נאמר: "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ" (שמות יח, א) - מה שמע? ר' אליעזר המודעי אומר: 'מתן תורה שמע' שכאשר ניתנה תורה היה קולו של הקב"ה מהלך מסוף העולם ועד סופו וכל מלכי הגויים נבהלו ורעדו מהקולות הללו. 

וכנגד זה נאמרו במזמור של יום שבת: "קוֹל ה' בַּכֹּחַ קוֹל ה' בֶּהָדָר" (תהלים כט, ד) וכו' "קוֹל ה' יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת" (תהלים כט, ט) שבעה (7) קולות נזכרו במזמור זה (תהילים כ"ט) שבעה קולות שהפחידו את אומות העולם. 

ואז בשעה שפחדו כולם הלכו להתייעץ עם הגדול שבהם עם בלעם. 

שאלוהו: '"ה' לַמַּבּוּל יָשָׁב" (תהלים כט, י) האם הקב"ה עושה כאלה קולות כדי להביא שוב מבול?' 

ענה להם בלעם: '"וַיֵּשֶׁב ה' מֶלֶךְ לְעוֹלָם" (שם) נשבע הקב"ה: 'שלא יביא עוד מבול לעולם!' 

חזרו ושאלו: 'אם כן מה הוא הקול העצום הזה בעולם?'

אמר להם: '"ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן" (תהלים כט, יא) ה' נותן לעמו חמדה טובה שיש לו בבית גנזיו חמדה שהיא גנוזה תתקע"ד (974) דורות קודם שנברא העולם ועוד כ"ו (26) דורות מבריאת העולם! שנאמר: "דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר" (תהלים קה, ח) ובשל כך הסער הגדול הזה'. 

ענו כולם ואמרו: '"ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם!" (תהלים כט, יא).

ובמדרש (רבה כט, ט) דרשו את הפסוק (תהילים סח, ט): "אֶרֶץ רָעָשָׁה אַף שָׁמַיִם נָטְפוּ מִפְּנֵי אֱלֹהִים זֶה סִינַי" – 'עמודי שמים התרופפו וגם ההר רעד! שנאמר: "וַיֶּחֱרַד כָּל הָהָר מְאֹד" (שמות יט, יח) הארץ רעדה והגבעות התמוטטו. 

ועם ישראל כששמעו את הקולות - פרחה נפשם ומתו! שנאמר: "נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ" (שיר השירים ה, ו) עד שהשליך הקב"ה עליהם טל תחיה! ואם ישראל עם קדושים פחדו כל כך על אחת כמה וכמה שאומות העולם נבהלו נחפזו. 

ומוסיף רבינו בחיי: 'שאף החמה עמדה מלכת! וחמש (5) פעמים עמדה החמה בזכות משה; ביציאת מצרים, בשביעי של פסח בקריעת ים סוף, במלחמת עמלק, במתן תורה ובמלחמת סיחון על נחל ארנון. 

ואז בשעת מתן תורה אמר רבי יוחנן: שהיה שקט מוחלט בעולם! ציפור לא צייץ עוף לא פרח שור לא געה הבריות לא דיברו הים פסק לנוע ואפילו המלאכים והשרפים לא אמרו: "קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ" (ישעיה ו, ג) כל העולם דמם והחריש ואז יצא הקול: "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ" (שמות כ, ב).

שם ה' מוזכר רק בחמשת הדיברות הראשונות שהם בין אדם למקום; 

והנה בחלוקת עשרת הדיברות נאמרו כמה פירושים: 

הרמב"ן מבאר: 'שעשרת הדיברות מחולקות לשתיים (2); חמש מצד ימין הלא הן מצוות שבין אדם למקום וחמש מצד שמאל הן המצוות שבין אדם לחברו!

מבאר רבי יוסף אלבו (בספר העיקרים מאמר ג' פרק כ') באופן נפלא! את הסדר והקשר של חמשת הדברות הנמצאות בצד שמאל הצד של בין אדם לחברו: 

האדם מצוּוֶה: אל תזיק את גופו של חברך: "לֹא תִרְצָח" (שמות כ, יב) וגם לא את אשתו כגופו: "לֹא תִּֿנְאָף" וגם לא את חירותו: "לֹא תִּֿגְנֹב" ואפילו בדיבור אל תזיק לו: "לֹא תַעֲנֶה" ואפילו לא במחשבה: "לֹא תַחְמֹד" (שם פסוק יג). 

וכדברי הרמב"ן נאמר גם במדרש אגדה: 'שאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא: 'מפני מה נזכר שם ה' רק בחמשת הדיברות הראשונות ואילו באחרונות אינו מוזכר כלל?' 

השיב לו רבי עקיבא: 'כיון שהחמש הראשונות הן מצוות חיוביות כלפי ה' יתברך ולכן מוזכר שמו שהרי העובר עליהן אינו רע אלא לשמים אולם חמשת הדיברות האחרונות הן מצוות שחומרתן רבה כלפי הבריות ולכן לא נזכר שם ה''. 

ומקשה הרמב"ן: על מה שפירש בחלוקת הדיברות; 'למה אם כן כיבוד אב ואם נמצא בין חמשת הדיברות הראשונות? הרי לכאורה זו מצווה שבין אדם לחברו ומקומה אם כן בצד שמאל עם הדברות האחרונות?' 

מדוע כיבוד אב ואם נמצא בצד ימין?

ותירץ הרמב"ן: 'שלא לחינם נכתבה דיברה זו החמישית לפי שהיא זו המקשרת בין המצוות שבין אדם למקום לבין המצוות שבין אדם לחבירו; 

שהרי אמרו (במסכת קידושין דף ל): 'ששלושה שותפים יש ביצירת האדם: 

[א] האב - ממנו נוצרים חמישה (5) דברים; העצמות הגידים המוח הציפורניים והלובן שבעין הכל לבן. 

[ב] האם - ממנה נוצרים עוד חמישה דברים; העור הבשר הדם השערות והשחור שבעין ושורשם אדום. 

[ג] הקב"ה - נותן לאדם עשרה (10) דברים; רוח נשמה תואר פנים ראיה שמיעה דיבור הליכה חכמה בינה ודעת'.

ולכן כשמכבד את אביו ואת אימו שהם שותפים ביצירתו - אומר הקב"ה: 'מעלה אני עליו כאילו כבדני!'. 

הרי שיש במצווה זו שילוב של מצווה שבין אדם לחבירו לבין מצווה שבין אדם למקום. 

ומוסיף החינוך: 'משורש המצוה; להכיר טובה למי שגידלו והיטיב לו! שאם ח"ו יהיה כפוי טובה כלפי הוריו שהביאוהו לעולם ח"ו יכפור בטובתו של מקום המחייהו בכל רגע ורגע!'

עומק כיבוד אב ואם נלמד מנדב ואביהוא; 

ואחר כל הדברים עדיין טעון בירור: מדוע בכל זאת כיבוד אב ואם נכלל בדיברות הראשונות? הרי סוף סוף זו מצווה שמקיימים אותה עם הזולת ככל המצוות שבין אדם לחבירו? 

וכדי להבין את עומק הענין יש להקדים ולהתבונן בקושיית החתם סופר: שהנה בחטאם של נדב ואביהוא הובאו בחז"ל ששה (6) טעמים שונים על מה נפטרו: 

א] "וַיַּקְרִבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם" (ויקרא י, א) הקטירו קטורת ללא רשות. 

ב] במסכת עירובין (דף ס"ג) מבואר: שחטאו בזה שהורו הלכה בפני משה רבם שאף על פי שיורדת אש מן השמים מצווה להביא מן ההדיוט. 

ג] במדרש (רבה ויקרא) מבואר: שחטאם היה על שנכנסו שתויי יין למקדש. 

ד] במסכת סנהדרין (דף נ"ב) מבואר: שחטאם היה שאמרו על משה ואהרן: 'אימתי ימותו שני זקנים הללו ואנחנו ננהיג את הדור?'. 

ה] בתנחומא (אחרי מות) כתוב: 'שחטאו בשעת מתן תורה שזנו עיניהם מן השכינה! שנאמר: "וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱ-לֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ" (שמות כד, יא). 

ו] במדרש (רבה) מבואר: שחטאו על שלא הולידו בנים. 

והדבר צריך ביאור: כי לכאורה דברי חז"ל סותרים זה את זה. 

ובפרט שהחטא שלכאורה נראה הקל ביותר חטאם שלא הולידו ילדים מובא בזוהר הקדוש (ויקרא ה'): 'בשם רבי אבא: שהוא הטעם העיקרי לעונשם! ומחמת שלא נשאו אשה לא היו ראויים להקטיר קטורת שהיא הנעלה שבכל הקרבנות ותמוה מאוד: כיצד יתכן שחטא זה חמור יותר מהחטאים האחרים שהזכירו חז"ל?

מבאר החתם סופר יסוד עצום בכיבוד אב ואם אדם: 

צדיק ככל שיהיה אינו מבין וגם אין באפשרותו לדעת עד כמה חייב הוא להיזהר בכבוד אביו! 

שכן האמת היא שבעודו ילד וכן בבחרותו ואפילו לאחר שכבר נשא אשה עדיין אינו מבין כמה צריך הוא להיזהר בכבוד אביו ואמו אבל כשמתחילים להוולד לו ילדים והם גדלים והילד כבר בן חמש (5) והאבא קורא לו ואומר לו לעשות דבר מה והוא מסרב או שאינו שם ליבו לנאמר פתאום האב נפגע! 

נעצור את אותו האדם לרגע קט ונשאל אותו: 'מה קרה? מה גרם לך להפגע? וכי ילד בן חמש יכול לפגוע באדם מכובד שכמוך?!' 

ואז הוא מבין... 

הוא אומר לעצמו: 'השקעתי בו חמש שנים וככה הוא עושה לי?!'

והרעיון מתחיל לחלחל... 

ברגע זה הוא הבין את שורש מצוות כיבוד אב ואם: איך הוא בעצמו נהג כלפי אביו ואימו! ועד כמה הוריו נפגעו ממנו...! רק עכשיו הוא מבין: שכל המעשים הקטנים כל הדקויות שלא שמים לב אליהם 'מעשים שאדם דש בעקביו' גם הם פוגעים! 

ועל פי יסוד זה מבאר החתם סופר: 

אמר הקב"ה: 'אינכם יודעים עד כמה גדולה חובתכם להיזהר בכבוד הבורא! ולכן כדי שתבינו זאת עליכם ללדת תחילה ילדים וכשתבינו: מה אתם מצפים מהילדים שלכם - תדעו לכבד את ההורים שלכם ורק אחרי שתדעו איך לכבד את הוריכם תוכלו לעלות עוד מעלה ותשכילו: איך לכבד את הקב"ה!'

ואילו נדב ואביהוא חטאו בששה חטאים ששורשם אחד (1): שלא הולידו ילדים וממילא חטאו ופגמו בעוד שני (2) חטאים; בכיבוד הורים ומורים ודבר זה גרם להם: שלא לדעת איך לכבד את הבורא ולכן חטאו בעוד שלושה (3) חטאים אחרים כלפי הקב"ה! 

ולפי זה מאירים דברי הרמב"ן באור יקרות! כיבוד אב ואם היה בצד הימני של הלוחות בין הדברות שבין אדם למקום כיון שמצווה זו היא הסוללת לאדם את הדרך הישרה כדי לכבד את קונו!

כל הגויים הודו לקב"ה כששמעו: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ"; 

ובהתאם לכך יובן היטב! מה שדרשו חז"ל (במדרש רבה במדבר ח, ד) על הפסוק: "יוֹדוּךָ ה' כָּל מַלְכֵי אָרֶץ כִּי שָׁמְעוּ אִמְרֵי פִיךָ" (תהלים קלח, ד) מלמד שכל המלכים בעולם עמדו מכסאותיהם והודו לקב"ה. 

בתחילה אמרו כולם: 'לכבוד עצמו הוא עושה!' ולכן אמר: "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ" (שמות כ, ב) 

אמרו: 'כל מלך רוצה שלא יכחישוהו.' 

כשאמר: "לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי" (שם) 

אמרו: 'אף מלך בשר ודם אינו רוצה שיהיה לו שותף'. 

לאחר מכן כשאמר: "לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱ-לֹהֶיךָ לַשָּׁוְא" (שם פסוק ו) 

אמרו: 'כל מלך יהיה אשר יהיה אינו רוצה שיזלזלו בשמו'. 

כשאמר: "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שם פסוק ז) 

אמרו: 'כל המלכים כל מלך רוצה שיכבדו את יומו המיוחד'. 

אבל כיון שהגיע ל: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ" (שם פסוק יא) 

הודו לו כולם! שהרי כל מלך אומר לחייליו: 'כשתגיע להיות חייל שלי - תשכח מאביך מאמך! תשכח מאשתך ומכל ילדיך כעת אתה רק חייל שלי!' 

אך הקב"ה אינו כן! הקב"ה מצווה כל אדם: לכבד את אביו ואת אמו ועל כן: "יוֹדוּךָ ה' כָּל מַלְכֵי אָרֶץ!"

"לֹא תַחְמֹד" קשור לדברות הראשונות; 

וכדי להעמיק עוד בשורשם של עשרת המצוות נביא חלוקה נוספת של עשרת הדברות; 

האבן עזרא מחלק את הדברות לשלוש (3) קבוצות; 

האחת (1) מצוות שבלב: "אָנֹכִי", "לֹא יִהְיֶה", "לֹא תַחְמֹד". 

השניה (2) מצוות שבלשון: "לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱ-לֹהֶיךָ לַשָּׁוְא", "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ", "לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" (שמות כ, יב). 

והשלישית (3) מצוות שבמעשה: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ", "לֹא תִּֿרְצָח לֹא תִּֿנְאָף לֹא תִּֿגְנֹב". 

לפיכך עשרת הדברות כוללות את כל מעשי האדם; מחשבה בלב דיבור בלשון ומעשה.

ובזוהר הקדוש (דף צ"ג) ובמדרש (רבה נשא פרק י"ג) ורבנו סעדיה גאון (הובא ברש"י פרשת משפטים) ביארו טעם נוסף! למה נבחרו עשרת המצוות הללו לדיברות? ולא מצוות אחרות מתוך התרי"ג; וזאת כיון: שבכל אחת מהן כלולים מצוות רבות והם הם השורש והיסוד לכל התרי"ג מצוות! 

והוסיף המבי"ט (בית אלוקים חלק ג' פרק לא'): שמתוך עשרת הדברות רק שתיים (2) שמעו ישראל מפי הגבורה כיון שהם שורש השרשים; 

"אָנֹכִי" - הוא השורש של כל מצוות עשה כיון שאם האדם מאמין שהקב"ה פטרונו של עולם הרי שהוא מחוייב לקיים את כל מצוותיו. 

ו: "לֹא יִהְיֶה" - הוא השורש לכל מצוות לא תעשה כיון שכל הלאוים הם דברים שנואים לפני המקום והרי הם כעין אֱלֹהִים אֲחֵרִים. 

בעשרת הדברות כלולים כל התרי"ג מצוות; 

וכאן יש להתבונן בדברי האבן עזרא שמנה בכלל המצוות שבלב שלש (3) מצוות; "אָנֹכִי", "לֹא יִהְיֶה" ו: "לֹא תַחְמֹד". ותמוה: מה הוא העומק של "לֹא תַחְמֹד" עד שמנוהו בקנה אחד עם שורש השרשים של האמונה: "אָנֹכִי" ו: "לֹא יִהְיֶה"? 

ובמדרש אגדה הקשו: 'מפני מה חתם הקב"ה את הדברות דווקא ב: "לֹא תַחְמֹד"? ותירצו: 'לפי שכולם תלויים בו מרמז שכל מי שמקיים מצוה זו כאילו קיים את כל התורה!' 

ויש להבהיר ולהבין את עומק הדיברה האחרונה את גודל חומרת האיסור לחמוד שבגינו מנה האבן עזרא מצווה זו בקבוצה אחת יחד עם "אָנֹכִי" ו: "לֹא יִהְיֶה" מה גורם לה למצווה זו שיהיה משקלה כה רב עד שכל המצוות תהיינה תלויות בה! 

ותחילה נקדים חידוש נפלא! (במעם לועז עמוד תקי"ז) הביא את דברי רבינו בחיי (כד הקמח אות ש' ועוד מפרשים) שביארו: 'כיצד באמת כלולים כל התרי"ג מצוות בעשרת הדברות: 

"אָנֹכִי" - כולל את מצוות; אהבת ה', יראת ה', החיוב להתפלל בכל יום, קידוש ה', יראת בית המקדש, ובית הכנסת, מצות הגדה של פסח, אכילת מצה ואיסור חמץ ושתית ד' כוסות וישיבה בסוכה וכן את מצות תפילין, מזוזה, פדיון הבן ותרומות ומעשרות. 

"לֹא יִהְיֶה" - כולל את כל איסורי עבודה זרה, כשפים, נביא השקר, מסית ומדיח, כתובת קעקע, קרחה ושריטה, כלאים ושעטנז וכן שריפת עיר הנידחת והשיתוף עם הגויים.

"לֹא תִשָּׂא" - כולל את כל עניני שבועות ונדרים, הקדשות וחרמות, נזירות, חילול ה' וברכה לבטלה. 

"זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" - כולל את כל המועדים וקרבנותיהם, תמידים ומוספים, ראש חודש וקידוש החודש. 

"כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ" - כולל איסור הכאה וביזיון, קללת אב ואם, היראה מהם והיראה מחכמי ישראל. 

"לֹא תִּֿרְצָח" - כולל כל דיני נפשות, איסור לשון הרע, לא להמנע מצדקה, לא לבייש את חברו ולא להסיג את גבול חברו ולא לרדת לאומנתו וכן לא ללחוץ את חברו לשלם הלואתו כשאין לו וקל וחומר איסור ריבית. 

"לֹא תִּֿנְאָף" - כולל את כל איסורי העריות ואיסור נדה. 

"לֹא תִּֿגְנֹב" - כולל את דיני שומרים, שוחד, אונאה וגנבת ליבו של חברו. 

"לֹא תַעֲנֶה" - כולל את כל דיני עדות ועדים זוממים. 

ו: "לֹא תַחְמֹד" - כולל גם שלא ישנא את חברו וישיב אבדתו ועיקר העיקרים: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ"! (ויקרא יט, יח). 

"לֹא תַחְמֹד" רומז למצוות: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ";

ולפי זה מובן היטב: מדוע בציווי "לֹא תַחְמֹד" כלולה כל התורה כולה? כיון שמצוות "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" – 'היא כלל גדול בתורה!' ולכן צירפוהו ל: "אָנֹכִי" ו: "לֹא יִהְיֶה"!

ומעתה נבין עניין נוסף: מפני מה ניתנה תורה דווקא בחודש סיון?

בזוהר הקדוש מבואר הטעם: 'מפני שמזלו של חודש זה הוא מזל תאומים! 

רמז הקב"ה בזה לאומות העולם: 'בואו וראו! באיזה חודש נתתי את התורה? בחודש שמזלו תאומים אין זה אלא מפני שרצוני: שיבוא עשיו תאומו של יעקב ויתגייר ויעשה רצוני וישוב להיות כתאום ליעקב!' 

אולם בכלי יקר הוסיף עומק: 

ניתנה תורה בחודש שמזלו תאומים מאחר שיסוד התורה הוא "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" ומרומזת מצווה זו בדיברה האחרונה! 

הא למדנו: שרצון ה'; שבניו עם ישראל יהיו מאוחדים ביניהם כתאומים! כאילו יצאו מבטן אחת! וכמו שכשקיבלו את התורה נאמר: "וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל" (שמות יט, ב) לשון יחיד: 'בלב אחד כאיש אחד!' וניתנה התורה על הר סיני השפל בין ההרים ועל ידי משה רבינו העניו מכל הנביאים וזאת למען ידע כל אדם: להמעיט את עצמו ולא להרים עיניו ולהתאוות לעושר חברו וכך ורק כך מתוך מידת הענווה יתכן שיאהבו ישראל זה את זה כתאומים! 

כיצד יתכן לצוות את האדם שלא יחמוד? וכי יכול אדם לשלוט על ליבו?! 

ובעזרת השי"ת נראה להוסיף רובד נוסף; עומק בתוך עומק! מפני מה סיים הקב"ה את הדיברות ב: "לֹא תַחְמֹד"? על פי המכילתא. 

במכילתא הקשו: 'מפני מה בפרשת יתרו כתוב: "לֹא תַחְמֹד" ואילו במשנה תורה (בפרשת ואתחנן) כתוב: "וְלֹא תִתְאַוֶּה" (דברים ה, יז)? 

וביארו חז"ל: 'שהקב"ה אסר על האדם שני (2) דברים; תאווה וחמדה: 

א] התאווה היא בלב! וכמו שנאמר: "כִּי תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ" (דברים יב, כ). 

ב] ואילו החמדה היא במעשה! כמו שנאמר: "לֹא תַחְמֹד כֶּסֶף וְזָהָב עֲלֵיהֶם וְלָקַחְתָּ לָךְ" (דברים ז, כה). 

וכן פסק הדמב"ם (הלכות גזלה ואבדה א, ט): 'שבין התאווה ובין החמדה הם כשאדם רוצה לקנות חפץ מחבירו והחבר אינו רוצה למכור לו! 

אלא כשהשני אינו רוצה למכור את החפץ ישנם שני (2) שלבים; האיסור מתחיל בתאוה בלב וממשיך כשמנסה לשכנע אותו בכל מיני אופנים שונים ומשונים ואז מגיעה החמדה ועמה איסור: "לֹא תַחְמֹד"! 

והקשה האבן עזרא: 'רבים יתמהו; איך שייך לצוות מצוה על הלב? איך שייך בכלל שישלוט האדם על ליבו?' 

ובספר החינוך מבואר: 'שבאמת יכול אדם לשלוט ביצריו! יכול הוא שלא לחמוד את מה שיש לשני ויש בכוחו שלא לקנא בשני ולא לחשוב: 'למה לו יש ולי אין?'. 

הכיצד? 

כדי להבין זאת צריך לפתוח צוהר לעומקה של מצוות "לֹא תַחְמֹד": 

רבינו חיים ויטאל (שער הקדושה חלק ב' שער ד') כותב: 'שהחמדה היא אב הטומאה ואם אדם יחמוד לבסוף ישנא את חברו ויקנא בו ועל ידי כך יעבור על כל העברות בתורה! יגנוב ירצח ינאף ישבע שבועת שקר והכל בגלל אותה חמדה ומשום כך דווקא "לֹא תַחְמֹד" היא האחרונה שבדברות כיון שבה הקב"ה משתמש ככלי לשמירת כל תרי"ג המצוות כיון שהיא המעצור והשמירה הגדולה ביותר לריסון מידותיו של האדם ולכן היא שקולה כנגד כל עשרת הדיברות! 

אז איך לא חומדים? 

"לֹא תַחְמֹד" הוא שיא האמונה בה' ושיא הפחד מה'; 

מבאר האבן עזרא יסוד בהרגשות האדם: 

אדם שיודע שלא יוכל להשיג משהו לעולם לא יתאווה לו לשם! משל; האם אדם מתאווה לעוף כציפור? ודאי! שלא אף על פי שכל אדם שישאל: 'האם הוא רוצה לעוף?' ישיב: 'הן!' אבל כיון שיודע שזה לא יתכן לא עולה בדעתו להתאוות לזה כלל וכלל! 

ואילו האדם היה מתאווה לכל דבר - לא היה יכול להתקיים בעולם! שהרי כל זמנו היה רוצה עוד ועוד היה רוצה לעוף למלוך על כל העולם לשלוט על כולם וכן הלאה דברים שהם בלתי ניתנים להשגה לכן ברא ה' את התאווה עם מעצור האדם מתאווה רק למה שאפשרי שיהיה לו! 

ואם כן כשם שהכפרי לעולם לא יחשוק לישא בת של מלך שכן הוא מבין: שזה בלתי אפשרי! כך הקב"ה ציוה "לֹא תַחְמֹד" תאמין: שאם הבורא ירצה – תקבל. ואין שום כח בעולם שימנע זאת ממך וכן להיפך! אם הקב"ה לא ירצה - לא תקבל!! גם אם תתאווה ותתאמץ לכך הרבה מעבר לכוחותיך. 

וכיון שכך ברגע שהאדם יודע: 'שבלתי אפשרי שהחפץ של חבירו יהיה בידו והכל בגזירת עליון!' שוב אינו מתאווה כלל למה שאינו שלו. 

ואם כן התברר: ש: "לֹא תַחְמֹד" הוא העומק באמונת ה' והרי זו השלמה למצוות: "אָנֹכִי" ו: "לֹא יִהְיֶה"! וכדברי האבן עזרא. 

והרי מצווה זו משלימה את הראשונות ש: "אָנֹכִי" ו: "לֹא יִהְיֶה" הם-הם האמונה שבלב ו: "לֹא תַחְמֹד" הוא המבחן המעשי שהאדם באמת מאמין בה'! 

והבית הלוי הוסיף נדבך נוסף: 

ישנה תכונה הקיימת בלבו של כל אדם כשהוא פוחד - כל התאוות פורחות ממנו!

ואם כן כשיתבונן האדם וירגיש בליבו פחד ה' שציוה: "לֹא תַחְמֹד"  מרוב הפחד לא יתאווה לכלום וכך יוכל האדם שלא לחמוד ואף אינו צריך לעבוד על עצמו שלא לחמוד כי הרי מיד כשיראת ה' תהיה לנגד עיניו התאווה תפרח ממנו כלא היתה! 

ולפי זה מובן העומק הנורא שבמצוות: "לֹא תַחְמֹד"  תפחד מהקב"ה ותאמין בו: שכל מה שמגיע לך תקבל! 

ולכן עיקר העיקרים עשרת הדיברות תחילתן באמונה: "אָנֹכִי ה'" וסופן באמונה: "לֹא תַחְמֹד"!

[קרדיט: גם מאמר זה על פרשת יתרו מתוך הספר הנפלא! 'תורת חסד' באדיבות המחבר הרב אליהו אילן חנן שליט"א - ישר כוחו!

למאמר הקודם: "טו בשבט" - לחץ כאן].

לצפיה בהרצאה מכבוד הרב שליט"א: 'אילת - עשרת הדברות' - לחץ כאן

.