פיוט לליל שבת קודש לאחר הסעודה כמנהג תימן מפי הרב זכריה יצחק זצ"ל
פורסם בתאריך: 02.07.2023, 18:30 • מערכת שופרבס"ד
לע"נ
יחיא זכריא בן עוואד ז"ל
ורומיה בת סאלם ז"ל
המאמר מן הזוהר לליל שבת לאחר הסעודה כמנהג תימן
לשמיעת המאמר מפיו של הרב זכריה יצחק זצ"ל - לחץ כאן.
לקובץ PDF - לחץ כאן
"וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים" ('בראשית' ב י) "ה' אֱ-לֹהַי אַתָּה אֲרוֹמִמְךָ אוֹדֶה שִׁמְךָ כִּי עָשִׂיתָ פֶּלֶא עֵצוֹת מֵרָחוֹק אֱמוּנָה אֹמֶן" ('ישעיה' כה א) "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד" ('דניאל' יב ג) "זֶה הַשַּׁעַר לַה' צַדִּיקִים יָבֹאוּ בוֹ" ('תהלים' קיח כ) "כִּי ה' יִתֵּן חָכְמָה מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה" ('משלי' ב ו) "בָּרוּךְ אַתָּה ה' לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ" ('תהלים' קיט יב).
רִבּוֹן עָלְמִין, אַנְתְּ הוּא עִלָּאָה עַל כָּל עִלָּאִין, אַנְתְּ הוּא מַלְכָּא עַל כָּל מַלְכִין, אַנְתְּ הוּא רַב עַל כָּל רַבְרֵבִין, אַנְתְּ הוּא אֶלֹ-הַ וְלֵית אֶלוֹהַ בַּר מִנַּךְ.
אַנְתְּ הוּא רַב וְשַׁלִּיט עִקָּרָא וְשָׁרְשָׁא דְּכָל עָלְמִין.
אַנְתְּ הוּא דִבְרַת שְׁמַיָּא וְאַרְעָא וְכָל חֵילֵהוֹן וְלֵית אֶלוֹהַ דִבְרַא שְׁמַיָּא וְאַרְעָא כְּוַותָךְ.
אַנְתְּ הוּא דִבְרַת לָאָדָם קַדְמָאָה וּקְטַרְתָא בְּלִישָׁנֵיהּ "רוּחַ מְמַלְּלָא" ('אונקלוס בראשית' ב ז) דְלֵית כָּל בִּרְיָה יְכִילָא לְמִנְדַע רָזָא דִילֵיהּ, וּבְחָכְמַתַךְ קַדִּישָׁא, נְפַקוּ מִינֵּיהּ בֵּנֵי נָשָׁא:
אִית מִנְּהוֹן זַכָּאִין דַעָבַדִין רְעוּתָךְ, וְאִית מִנְּהוֹן חַיָּבִין דְעָבַרִין עַל מְימֵרָךְ.
בְּבַעוּ מִנַָּךְ, בְּמַטוּ מִנַּךְ, אֶ-לֹהָא חַיָּא וְקַיָּמָא:
אִדְּכַר לָן זַכָוַון דִמְתוּשֶׁלַח צַדִּיקָא.
אִדְּכַר לָן זַכָוַון דְנֹחַ צַדִּיקָא דְהַלֵיךְ קָדָמָךְ בִּקְשׁוֹט.
אִדְּכַר לָן זַכָוַון דְשֵׁם רַבָּא וְעֵבֵר צַדִּיקָא.
אִדְּכַר לָן חַסִידוּתֵיהּ דְּאַבְרָהָם רְחִימָא, דְנַסִיתוֹהִי בְּעַשָׂרָא נִסְיוֹנִין וְאִשְׁתַּכַח מֵהֵימָן קָמָּךְ.
אִדְּכַר לָן עַקִידַתֵיהּ דְיִצְחַק אַבוּנַן דִפְשַׁט צַאוְרֵיהּ עַל גַּבֵּיהּ מַדְבַּחָא קָדָמָךְ.
אִדְּכַר לָן עִלְבּוֹנֵיהּ דְיַעֲקֹב אַבוּנַן דְהַלֵּיךְ קָדָמָךְ בִּקְשׁוֹט.
אִדְּכַר לָן זַכָוַון דִתְרֵיסַר שִׁבְטוֹי דְיַחִידוּי יָת שְׁמָךְ בְּלֵב שַׁלִים.
אִדְּכַר לָן זַכָוַון דְמֹשֶׁה נְבִיָא רַעֲיָא מְהֵימַנָא דְמַלֵּילְתָא עִמֵּיהּ אַנְפִּין בְּאַנְפִּין.
אִדְּכַר לָן זַכָוַון דְשִׁתִּין רִבְּוָון, דִנְפַקוּ עִמֵּיהּ מִמִּצְרַיִם וְעֲבַרוּ בְּגוֹ יַמָּא לְמַדְבֵּרָא, לְקַבֵּלַא אוֹרַיְתָךְ וְאַמַרוּן: "נַעְבֵּד וּנְקַבֵּל" ('אונקלוס שמות' כד ז).
אִדְּכַר לָן זַכוּתָא דְשַׁבָּת מַלְכֵּתָא דְהִיא חַבִּיבָא עַלַן יַתִּיר מִכֹּלַא, וּמִן הַהוּא דַרָא עַד הַכָא: כַּמָּה חַסִידִין, כַּמָּה חַכִּימִין, כַּמָּה גִיבָּרִין, כַּמָּה תַקִּיפִין בְּפוּלְחָנָךְ.
יְהֵא רַעֲוָא מִן קֳדָמָךְ אֶ-לֹהָא רַחְמָנָא וַחֲנַּנָא, דְתַשְׁגַּח עַלַן בְּעֵינָא דְרַחֲמָנוּתָךְ, עַלַנָא וְעַל כָּל בְּנֵי בֵּיתַנָא וְעַל כָּל שְׁאָר שְׁיזֵבָתָא דְעַמָּךְ יִשְׂרָאֵל, דְאַבַדוּ בְּגוֹי גָלוּתָא מָרִירָא אַרִיכָא הַדָא.
עַבֵיד עִמַּנָא צַדְקְתָא בְּדִיל שְׁמָךְ רַבָּה לְשֵׁיזַבָא לָן מִכָּל בַּעַלֵי דְבָבַן, וְלַאַגַּנָא עַלַן מִכָּל צָרָה וְעַקְתָא וּלְסַפָּקָא צוֹרְכַּנָא בְּכָל עִידַן דְנִיצְטַרִיךְ, וּלְכַנְּשָׁא גַלְוָותַן מֵאַרְבַּע רוּחֵי עָלְמָא וּלְחַדָאָה לָן בְּבִנְיָנֵיהּ דְמִקְדַּשָׁךְ וּבְשִׁכְלוּלֵיהּ הֵיכַלָךְ וּבְמַלְכוּתֵיהּ דְבַר דָּוִד מְשִׁיחָךְ.
כַּמַהּ דְכַתִיב: "נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ" ('שיר השירים' א ד)
וְכַתִיב: "עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֹז זְרוֹעַ יְדֹוָד, עוּרִי כִּימֵי קֶדֶם דּוֹרוֹת עוֹלָמִים, הֲלוֹא אַתְּ הִיא הַמַּחְצֶבֶת רַהַב מְחוֹלֶלֶת תַּנִּין: הֲלוֹא אַתְּ הִיא הַמַּחֲרֶבֶת יָם מֵי תְּהוֹם רַבָּה, הַשָּׂמָה מַעֲמַקֵּי יָם דֶּרֶךְ לַעֲבֹר גְּאוּלִים" ('ישעיה' נא ט-י)
דְכַתִיב: "וּפְדוּיֵי יְדֹוָד יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה" ('ישעיה' לה י): אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.