האוכל נבילות וטריפות מאבד שכר מצוותיו
'כל מי שלא אכל שקצים ורמשים, יבא לכאן ויקבל שכרו בעוה"ב' - חומר אכילת נבילות וטריפות. (מעם לועז, פרשת שמיני)
פורסם בתאריך: 29.12.2019, 00:59 • מערכת שופראומות העולם שאינם עתידים לחיות בעוה"ב, לכן לא אסר עליהם מאכלים טמאים, אבל ישראל שנשמתם חצובה ממקום נכבד שמתחת לכסא הכבוד והם עתידים לעמוד לתחיה ולירש העוה"ב, צוה להם הקב"ה שיזהרו מאד ואל יטמאו הנשמה הטהורה שלהם במאכלות אסורות. שכל המאכלות האסורות שאסרה לנו תורה הם מחלק הסטרא אחרא והם משרים עליהם רוח טומאה, וכשאדם אוכל אחד הדברים האסורים, נבלע רוח טמא זה בנפשו ובכך מטמאים הנשמה.
וכשיוצאת הנשמה הזו מן העולם בלי תשובה נדבקים בה כל אלה הרוחות הטמאות ומוסיפים לטמא אותה עד שהיא נדחת ממקום למקום כמו דבר נתעב שאין אדם רוצה להסתכל בו, ורוח טמא זה נדבק לתמיד ושוב אין נשמה יכולה להיפטר ממנו.
וזהו שאומר הכתוב בסוף פרשה זו: אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ ולא תטמאו ונטמתם בה, שתיבה זו חסרה א׳ שהיה צריך להיכתב ונטמאתם בה, אלא באה לרמוז שהמאכלות האסורות מטמטמים לבו של אדם ונשמתו, ואוי להם שמאבדים נפשם הטהורה מחיי העולם הבא, והוא עלול לאבדה בגיהנם, ועליהם הכתוב אומר: ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה והיו דראון לכל בשר.
כך מוכיח הקב"ה את הבריות ואומר להם: ראו והתבוננו בעוה"ב ותיווכחו שעונש האנשים האלה שלא שמרו פיהם ואכלו מאכלות אסורות יהיה גדול מן התולעת שאכלו, שכן תולעתם לא תמות שלא בדקו בתולעים המצוים בירקות ובשאר הדברים ואמרו: יותר גדולה תהיה הרימה שנאכל בקבר, לכן אף תולעתם לא תמות שם, אלא תלך ותגדל ותכביד עונשו בקבר ואח"כ יירש גם גיהנם שהאש שלו לא תכבה.
ועליהם אמר שלמה המלך: כל עמל האדם לפיהו וגם הנפש לא תמלא ר"ל כמה עמל וטורח יסבול האדם בעוה"ב והכל נגרם לו בגלל המאכלות האסורות שאכל ולא שמר פיו, וטימא עצמו במאכלות אסורות. וגם הנפש לא תמלא, שעונשה ישאר לנצח ולא תהיה צרורה בצרור החיים.
ובזה תבינו מה שאומר המדרש שלעתיד לבא יצא הכרוז ויכריז: כל מי שלא אכל שקצים ורמשים, יבא לכאן ויקבל שכרו בעוה"ב, ולכאורה למה הזכיר דוקא שקצים ורמשים ולא אחת משאר תרי"ג המצות, כגון ציצית ותפילין וכיו"ב, אבל לפי מה שבארנו יובנו הדברים: לפי שטומאת שקצים ורמשים ושאר מאכלות אסורות הם טומאה קשה מאד שמכלה את הנפש ועוקר אותה מצרור החיים, ושוב אין לה תקוה לחיי העולם הבא׳ כי הנפש מתה. אבל זה ששמר פיו ממאכלות אסורות ולא טימא בהם את נפשו, אפילו אם יש לו שאר עבירות, אינו מאבד שכר המצות בשביל כך, אלא לאחר שמקבל עונשו על עונותיו הוא זוכה לשכרו בעוה"ב על המצות שעשה.
(ילקוט מעם לועז, פרשת שמיני)