חשיפה: שחיטה פסולה של בד"ץ 'אורות אליהו' בתוספת הערות

תיעוד נדיר מהשחיטה של בד"צ אורות אליהו בו רואים לא מעט ליקוים בהכשרת הבשר והחתמתו כ-'חלק בית יוסף'.

תיעוד מתוך השחיטה של בד"צ 'אורות אליהו' (אזהרת צפיה)

תשובת הרב יצחק הכהן רבין שליט"א:

התשובה למראה הסרטון על שחיטת 'אורות אליהו' שהוקרן בצפת בהרצאתו של הרב אמנון יצחק בצפת ולטענת השוחט כדלהלן: "השוחט" הנ"ל אם קרא לא שנה ואם שנה לא שימש ת"ח וערבב במושגים שאינם נהירים לו דיים. לעצם הענין: דופן צר, הובא בהלכה בסימן לט סעיף י"ח שם מרן מגדיר ברור עד איפה זה נקרא גב האונה שאז ההלכה דופן צר, ורואים זאת ברור ברור בסרטון שכל שלשת הסרכות הם היו מקמא ולא לדופן צר ולכן להלכה: זה טרף למהדרין מן המהדרין!!

וגם שנסרך לגבה לא לכל מקום שתיסרך יש לה דין דופן צר, וראה בכף חיים רצ"ג ורצ"ד. ודו"ק. וגם בנסרכה בגבה, לא כל גבה זה דופן צר, אלא עד גבול מסוים וההגדרה בהלכה היא; "עד חוט שמנקרים מהחזה" . וגם לסברת הרמ"א לא התיר דופן צר וכותב שזה טרף. ראה בהגה על סעיף יח ודו"ק.

תשובת אחד הרבנים על דברי "השוחט" בהרצאה בצפת:

בסרטון הנ"ל מסתבר שהאדם החצוף שכח שיש 13 טרפויות של סירכות באונות ולפי מבנה הבהמה כל האונות הם עד צלע 5.5 (סימן לט' סע"ק ז') ובכולן הבחור לא יוצא טוב בהבנה שלו והבהמה ודאי טריפה לכולי עלמא, הבחור נאחז בקרנות המזבח על דופן צר אך רמ"א כותב: "ונהגו להטריף אף הדבוק בדופן צר..." אכן הוא צריך להשלח אל הרב צדוק לשיעור ולהשתדל הגיע ב-11:55. אך הייתי שולחו דוקא לרב אמנון יצחק שליט"א לשיעור בספר 'שערי תשובה'.

הערותיו של הרב מרדכי עזרן שליט"א:

עמדתי ואתבונן [בהילוך איטי] בסרטוני השחיטות המבוצעות במפעלים בדרום אמריקה שהבהמה שכובה על הארץ כשרגלה האחת באויר, והפועל מותח בקילשון ראשה לאחור, ופועל אחר מרים כלפי מעלה את עור הצואר המרובה המדולדל שאופייני לסוג הבהמות הללו, והנה השוחט מגיע מרום גבהו ומטה גופו כלפי הארץ לבצע השחיטה, ועפ"י רוב שחוט באופן שתחילה דוחק את סכינו כלפי מטה וחותך את עור הצואר וכשמגיע לסימנים מושך בהובאה את הסכין ופעמים שגם מוליך ומביא שהגיע לסוף הסימנים.

ונוראות נפלאתי בשמעי שהרבנים הגאונים השוחטים הידועים שצפו בסרטונים אמרו שאין בכך דרסה, וילמדונו רבותינו מדע אינו דרסה, שהרי הולכה והובאה ודאי אין כאן, ומהמקורות לקמן משמע שודאי השוחט באופן הנזכר הוי דרסה.

· כתב השו"ע [כד א] "דרסה כיצד, כגון שהניח הסכין על הצואר ודחק וחתך למטה כחותך צנון או קישות, הרי זו פסולה. ע"כ. וילפינן האיסור מהלכה למשה מסיני, שצריך להוליך ולהביא הסכין בשעת השחיטה, ואסמכוה אקרא, ושחט, אין ושחט אלא ומשך והדורס הרי הוא כחונק ולא כשוחט. הרי משמע להדיא מדברי השו"ע שאין לעשות כל דחיקה והפעלת לחץ כלפי מטה באופן שאין הסכין בתנועה הולכה או הובאה, ואפילו הניח רק על הצואר קודם שהגיע לסימנים.

· כתב בתו"ח בשיטתו על מס' חולין (ל.): לכתחילה צריך לשחוט בהולכה והובאה, אף על פי שהסכין ארוך כמה צוארים. וכן הסכים הפרי חדש [אות ג], והשמלה חדשה [ח אות ג], שפתי דעת [אות ב], חכמת אדם [כלל ג אות ג'], קומץ [אות ג], אהל יצחק [סי ו אות ב] זבחי צדק [אות ז] ועוד אחרונים, הובאו דבריהם בכף החיים סימן כד' אות ח'. וכ"כ הבית דוד והמטה אשר [כא ס"א] שיש לכוון לשחוט בהולכה והובאה.

הרי מבואר להדיא בדעת האחרונים שיש לבצע גם הולכה וגם הובאה אעפ"י שהסכין ארוך כמה צוארים, ואם שחט רק לכיון אחד, לא מקרי לכתחילה.

· כתב בדעת קדושים אות א', והובאו דבריו בזבחי צדק (סק"ב): שמקרבין את הסכין לצואר לשחוט, צריך לעשות הולכות והובאות באויר, כדי שברגע שהסכין מגיע אל הצואר יהיה דרך הולכה והובאה, דאם לא כן יש חשש שבהגעה הראשונה אל הצואר הסכין חתכה כל שהוא מן הושט שלא בהולכה והובאה. ובפרט בסכין חדה יש להקפיד על כך, וכן המנהג בא"י. והובא הדברים בכה"ח [כד ס"קג]. ובסכינים החדות ביותר הנדרשות בימנו לשחיטת הבקר, לכל הפחות שיתחיל את תנועת הסכין בהולכה או בהובאה קודם שתיגע הסכין בצואר.

· כתב השו"ע והרמ"א [כד ו]: כששוחט עוף לא יניח את אצבעו על הסכין שלא יבוא לדרסה, וכו', ואפילו לא דרס אלא במשהו מן הוושט, פסולה. והמנהג להטריף כל דרסה בין במיעוט קמא בין במיעוט בתרא בין קנה ובין וושט. ע"כ. ולזה הסכימו האחרונים: הגר"א, זב"צ, פר"ח, וכן מנהג בא"י ובירושלים. ואם בעוף פסלו כשמניח אצבעו, כן באופן יחסי בבהמה שמטה כל גופו ומשקלו כלפי מטה כששוחט לכ"ש. ועוד כיוון שהמנהג להטריף אפי' במיעוט בתחילה או בסוף כיון שראינו שאת העור בוודאי דורס, כיצד ידע שלא הגיע ודרס בסימנים במשהו קודם שהוליך או הביא.